תכירו: "אמשינאוו-בארא פארק-בית שמש" רבי אויף א בליץ-באזוך אין דער פופצענטער עוועניו שטיבל

B'hemshech to our previous Amshinov-BP post; Here's what a devoted reader sent us from yesterday's kabbolas ponim at the 15th Avenue shtiebel. This Rebbe is a brother of the one who will fill his father's seat in Boro Park. His place is Beit Shemesh, where he recently hung out his shingle. Now he needs our help to help his fledgling mosdos, so he's come all the way to America.

At the time we wrote about his brother, the Sadigerrer Rebbe was still alive. Now, he's the first cousin via marriage of Reb Yitzchok Yehoshua Heschel of Sadiger (Bnei Brak), who is the son-in-law of Reb Osher Sternbuch, the Amshonover brothers' uncle. How is he their uncle? He's their mother's brother. Their maternal zeide, Rav Eliyohu Sternbuch of Antwerp, brother of Rav Moshe Sternbuch of Yerushalayim, was the son in law of the Sereter (Vizhnitz) Rebbe, aka Mekor Boruch, who passed away in 5724/1963.  

Rav Dovid Soloveitchik is married to their sister.

See what B'hadrei recently had about his grand opening in BeisSheymesh.

According to the above article, the young man has a bright future ahead of him. 

We wish him the best of success.

Seated second from right is the Amshinov-BP Rebbe from Beit Shemesh. 

Rav Osher Sternbuch, left, at the Sadiger wedding in Shvat, 5778.

חתונה של הרב אלי' שטרנבוך בשנת תשט"ז. מימין גיסו הגרמ"ד הלוי סולובייצ'יק שליט"א

הרב שטרנבוך בשנותיו האחרונות

Back to the kabbolas ponim...

Pouring some l'chaim for the BP-Alexander Rebbe.

Nice to see that Beis Vorka sticks together...

 

HaRav Reb Chaim Sofer gives his blessing for expansion

In this sefer'l - compliments of the $1 table at Pinter's in BP - they have an article that was printed in the Belzer periodical אור הצפון about Reb Yitzchok Tzvi Ratzersdorfer, a talmid of the כתב סופר. A businessman. Having made a fortune from the diamond trade with Belgium he decided to move there.  The traveling from Vienna, where he lived, to Antwerp was too much for him. His father was shocked, Belgium was then a מדבר שממה in terms of Yiddishkeit. He took him to the holy Reb Chaim Sofer, בעל המחנה חיים, the king of all the kanoim, the Reb Chaim of Hungary, to ask him for his approval on his son's plan to move. Reb Chaim said:  "Lech lecho, ואעשך שם לגוי גדול.... If you leave your parents' country, וועסטו דארט אויסוואקסען א גרויסע גוי. In other words don't go! So he stayed. A while later Ratzersdorfer met Reb Chaim again. Reb Chaim asked him what were you thinking? to go live in a place with no mikvah? No kosher meat? No Chinuch for your sons and daughters? Ratzersdorfer answered humbly I will start with all religious matters from Amsterdam a few kilometers away, then I promise to build a kehilah there in Belgium. I'll bring a frum Rov, I'll build a mikveh, I'll build a Shul, and I'll bring an erliche melamed for my kids. The Rebbe will realize that I'll make everyone proud. I won't bring shame onto the family...Then Reb Chaim agreed that he go. At the same time he mentioned to Reb Shia'le Belzer Reb Chaim's argument against going. The Belzer Rov also agreed if he will do his master plan to build orthodox Jewry to Belgium then he can go. The rest is history.

וכך הווה

The Lubavitcher Rebbe wanted Rav Chaim Kreiswirth to stay in Chicago

A few facts:
Antwerp had since WW2 and the liquidation of its Jewish Community not had a Charedishe Rov. In 1953 they had the opportunity to get Rav Chaim Kreiswirth. He was the Rosh Yeshiva in Skokie. [Also known as Beis Mesrish Lo Torah. By the guys at Telshe, etc. Although Telshe-Chicago hadn't been founded at that time] He agreed, provided that the CI give him his blessing. The CI at first said no, because of the Bittul Torah to Chicago that his departure would cause. Before his passing the CI supposedly told his shvogger that he retracts his first decision and know allows him to go to Antwerp. The Antwerp Kehillah was overjoyed and made preparations for his arrival, but Skokie wasn't going to go down without a fight. They were מרעיש עולמות, including writing to the Rebbe, who said that he was not happy that he was leaving Skokie. So the Antwerpeners wrote a letter, which we present here, as well as the Rebbe's response. We all know the end result. RCK did go to Antwerp. From Antwerpeners I hear of many stories that portray him as someone who did not appreciate Lubavitch. But that's all water under the bridge. The PDF is as it was received. You can rotate each page to make it easier to read.

  Rebbes Letter About R Kreiswirth to Stay in Chicago

a personal story...

אני שולח לכם קטע מהתוועדות של משפיע אנ"ש באנטווערפען, הרה"ח הישיש ר' יעקב שיחי' פרידריך, שמגולל סיפור אישי מדהים ונפלא איך שעבר את שנות שואה ............... כל טוב

זיכרונות שסיפר הגאון ר' דוד משה ליברמן שליט"א אב"ד ק"ק שומרי הדת אנטווערפן יצ"ו בשבת שבע-ברכות של נכדיו שיחיו

Rabbi D.M Lieberman שליט"א is a Rov who demands respect. Not by requesting it; it's his knowledge and his achievements that demand it for him. His background makes him somewhat unique; a Talmid of Heide Yeshiva, BMG and Lubavitch. In Rabbonus it's been Chicago, Detroit and since 5740 Antwerp. In his 65+ years of public service he's accomplished much, but what may be his greatest accomplishment is forcing the Machzikei HaDas  (Antwerp-Kreiswirth) community to recognize and honor him... I cannot tell you what he's referring to about the Chicago politics... Here are some of his zichraynes...

 נולדתי בגרמניה. משפחתי מגליציה, היו "גאליציאנער חסידים" (רופשיץ וכד'). עזבנו את גרמניה כשהייתי תינוק בן שנה לאנטוורפן. בגיל עשר למדתי בהיידע אצל "א טעלזער ראש ישיבה". חמש שנים למדתי בישיבה. פגשתי שם את ר' אפרים וולף (לימים מנכ"ל הישיבות תומכי תמימים בארה"ק) וגם את אביו שאז כבר היגרו מגרמניה להולנד. במלחמה הגעתי עם אימא לצרפת למחנה ריכוז (לא כמו המחנות בגרמניה, יותר קל). אימא נשלחה לאושוויץ (הצרפתים שלחו אותם – כל זמן שצרפת לא נכבשה לגמרי תחת הנאצים, הצרפתים שתפו פעולה ושלחו יהודים למחנות. אחרי הכיבוש, כבר לא שלחו יהודים). אבא היה באנגליה בתקופת המלחמה. אחרי חצי שנה, ברחתי מהמחנה לדוד שלי, אח אימי, שגר בצרפת. שמעתי שיש ישיבה במרסיי וכך הגעתי לר' זלמן שניאורסאהן. הייתי כל הזמן צמוד אליו, יותר מהאחרים. הוא חייב אותנו ללמוד חסידות למרות שלא רצינו, זה היה בשבילנו דבר חדש. היה שם א' רובינסקי, מצרפת, מאוד מוכשר שלמד חזק חסידות, הוא נשלח אז יחד עם 23 חבר'ה למחנות. לילה קודם הייתי איתם באותו מקום היכן שתפסו אותם (20 חבר'ה עם 3-4 מבוגרים). היינו בחדר שאכסנו בו חביות יין והיה לו פתח לחדר של ר"ז. פעם הגיעו הגרמנים לבית ושמענו כיצד הם מנסים לפתוח את החדר שלנו ור"ז מסיח את דעתם מאתנו. הוא ממש פעל ועשה רבות לשמור עלינו ולהציל אותנו. לאן שר"ז הלך הוא לקח את הספרייה אתו, הייתה לו ספרייה גדולה, כך היו לנו ספרים. נסענו הרבה. פעמים רבות בדרך עצרו אותנו הצרפתים, אך כאמור בסיום המלחמה כבר לא שלחו יהודים למחנות השמדה. ובניסים, הגרמנים – שגם היו בדרכים – לא עצרו אותנו.

 הגעתי לניו יורק בתש"ו לפני פסח. נכנסתי להרבי הקודם נ"ע למסור לו ד"ש מר"ז, אמר שכבר שמע ד"ש... ("ר' זלמן היה חסיד של הרבי הקודם"). סיפרתי שאני נוסע ללייקווד, וחייך... הרבי זי"ע התעניין אצלנו האם יש לנו מקום להתאכסן וכו'. למעשה הייתי בפסח עם אחי אצל הרב יצחק הוטנר. בלייקווד היו 35 בחורים, בערך כך ב-770 – אולי ב-770 קצת יותר. בפורים ביקשתי לנסוע ל-770 ואמר לי הגרא"ק שאשאר בישיבה. בסוף נסעתי. למד איתי שם שלמה קרליבך – ומאז נשאר קשר, בא לבקרני בשיקאגו וכו'. הוא מעולם לא היה "תלמיד" ב-770. אחיו רא"ח לא היה תלמיד בלייקווד. בתש"ז נכנסתי ליחידות להרבי הריי"צ ואמרתי שאני רוצה לעבור ל-770 "כי הלימוד שלי לא מתאים לשם". שאל: ומי יודע אם הלימוד כאן מתאים? בכל מקרה נכנסתי ללמוד בישיבה. כתבתי להגרא"ק שאני עוזב ולא ענה לי. ר' זלמן ש"ס סיפר לי שאמר לו הרבי הקודם שהפנים שלי נחקקו אצלו. פעם כתבתי שאני רוצה ללמוד אנגלית, ושלשם כך זקוקים ל"מסירה ונתינה". כתב שאעשה זאת "בשביל לקרב את הנוער". המכתב אצל בני. בתקופה שלמדתי ב-770 כמה פעמים הרבי זי"ע נכנס ל'זאל' ודיברתי אתו בלימוד. אני זוכר פעם אחת ששוחחנו על הרמב"ם שהנוצרים והמוסלמים מיישרם דרך למלך המשיח. ופקפקתי בפניו על ייחוס הדברים לרמב"ם. אולם סבר בתוקף שזה מהרמב"ם. בתש"ט נקראתי ליחידות (מן הסתם ע"י רמ"ל ראדשטיין) ואמר לי לנסוע לשיקאגו ל"בני ראובן" (היו שם כמה בתי כנסת נוסח האר"י). זה היה מתאים מבחינת "פאליטיק". כי היה שם ר"ז, וכל מי שהגיע לשם היה הוא "בולע אותו". לי, בגלל קרבתי, לא יכול היה לעשות זאת... הייתי כותב משם מכתבים לרבי וגם לחברים. היחיד שהחזיר לי תמיד תשובה, היה הרבי, ואם לא החזיר, הייתה סיבה... כמה שנים קודם כבר נשלחו בחורים לכל ארה"ב לפתוח ישיבות וכך הצילו את היהדות וכו'. שמעתי מתלמיד של רש"פ מנדלוביץ ששמע את רבו מתבטא "אם חב"ד יכולים, אנחנו יכולים". ואז פתחו את "תורה ומסורה". חמשה פעמים הייתי ביחידות אצל הרבי הקודם. היחידות האחרונה הייתה למחרת י"ט כסלו תש"י. פעם (האחרונה) הייתה לי יחידות שדיבר מוסר והיה מעין רוח הקודש, ובסוף התאמץ לומר ברכה. בי' שבט הגענו ללווי' (פעם ראשונה שנסעתי במטוס). מיד נכנסתי לרבי זי"ע להיפרד, לשאול משהו, בכלל היה עונה בפשטות לכל השאלות. קיבלתי "יורה יורה" מהגרמ"פ. כמה פעמים עורר אותי הרבי זי"ע לקבל גם "ידין ידין" ולא עשיתי. פעם התבטא "איך זע אז ס'איז דיר שווער צו פאלגן". וזה אמת... אבל קיבלתי "יורה יורה ידין ידין" מהרב גוסטמאן. הרבי הסכים שאסע לאנטוורפן.

פארוואס וויל דער סקולענער רבי נישט קומען אויף אמעריקא? וואס פארזארגן די סאטמארער חסידים דעם סקולענער רבי'ן אין אנטווערפן?....

The letter that I copy and paste here was first shown on one of the many Yiddish forums out there. Most of the contributors and readers are of the Satmar persuasion, which would lead me to believe that one of them was the one to publicize this letter. What's even more interesting is that Satmar is known for its gashmiyus'dike help, not so much trying to influence you ideologically. And on top of that, today Satmar and Skulen are buddy-buddies. Maybe the Skulener was misinformed and was convinced otherwise once he came to the States. I have posted the letter without changing a single letter from the original.

 פאלגענד איז אן היסטארישער בריוו וואס כ"ק אדמו"ר מסקולען שליט"א האט געשריבן צו זיין נאנטער מקורב הרב צבי יוסף מיסקי ז"ל זייענדיג אין בעלגיע ווינטער תש"כ נאך וואס זיי האבן זוכה געווען צו ווערן אויסגעלייזט פון גלות ראמעניא, און עס איז דאן געווען פארשידענע פלענער וואו צו פארן, צו קיין ארץ ישראל אדער קיין אמעריקא. ווי עס קוקט אויס האט ר' צבי יוסף - וועלכער האט געוואוינט אין אמעריקא - געלייגט א שטארקע דריק אז מען זאל קומען קיין אמעריקא, און דאן האט דער סקולענער רבי שליט"א אים געשריבן דעם פאלגענדען בריוו. 

"אבער דאך ווייס איך ניט צו אמעריקא איז פאר אונז, מיר ווילן און מיר האפן זיך צו זען בקרוב מיט אייך, אבער אין תכלית ווייס איך ניט. די מאמע תחי' איז ניט געזונט, זי ליגט מיט ווייטאגן, עס ווייזט אויס דאס די קלימא שאדט איר. בעלגיע איז נישט גוט פאר רעומאטיזן און זי האט די איינציגע שוועסטער די מומע זלאטע אין ארץ ישראל, און אויך רייזל האט די עלטערן אין ארץ ישראל. דער מאמעס א נעפאט יעקב בן צבי מאשקאוויץ שרייבט מיר זאלן אונבאדינגט קומען קיין ארץ ישראל. ער האט אין בני ברק א ווילא מיט 5 צימער, גיבט ער דאס אונז און ער וויל אראנזירן מעבל יעצט. וועגן יעקב און צבי קלער איך אויך אפשר וואלט געווען פאר זיי מער תכלית אין ארץ ישראל. ר' אהרן גודמאן נ"י האט אונז איבערגעגעבן וואר דער סטומרער רבי שליט"א האט מיט אים אסך גערעדט וועגן טאטן, וועט דאך זיכער דער טאטע זיין ביי דעם סאטמרער רבי, קלער איך אז ער וועט זיכער מאכן א שמועס איבער די ענינים, זאל ניט חלילה ארויסקומען פון דעם קיין סכסוך. לויט ווי איך האב געהערט איז דער ראש הקהל מר יעקב שלמה נ"י שטיינפעלד אויך פון די מקורבים פון סטמרער רבי שליט"א, און אויך דאס קהל איז אויך סטמרער אנהיינגער, ווייס איך ניט צו דער טאטע שליט"א וועט קענען זיין מיט זיי צוזאמען. דער טאטע שליט"א האט זיכער ליב יעדן איד און יעדן רבי, אבער די סטמרער חסידים אז מען האלט ניט מיט זיי, קאנען זיי חלילה סיקירן. און דא אין אנטווערפען האט אונז אפגעווארט ביים אוויאן סיי די אגודת ישראל און אן עולם סטמרער חסידים. די סטמרער פארזארגן אצל דעם טאטן שליט"א מיט ספרים, ספר ויואל משה און דובב שפתי ישנים און פארזארגן אונז מיט צייטונגען פון די נטורי קרתא".