Showing posts sorted by date for query תפילין. Sort by relevance Show all posts
Showing posts sorted by date for query תפילין. Sort by relevance Show all posts

Thursday, May 11, 2017

How DO we judge success? thoughts on the 50th anniversary of מבצע תפילין






















Received via e-mail:

"We did not hear that there were some people abstaining from eating treife food or refraining from desecrating Shabbos or that they were educating their children in religious schools, not under the heretics; I only heard that they put on tefillin." These are the words of the build up to סאטמאר רב'ס condemnation (tirade) against the big התעוררות for תפילין in Israel after the miraculous 6 Day War. See "על הגאולה ועל התמורה דף ק"א, ברוקלין תשס"ו". The argument on its own is very weak; After all, did he hear how many people became נוטרי הברית after his annual שובבי"ם campaigns? since when does a התעוררות get measured by its success? He was leading an anti אגודה campaign smearing all גדולי ישראל who did not see everything going on in the Holy Land as heresy..... it was a big machloka and caused lots of infighting between frum Jews, who were thus being עובר on many איסורי תורה. (not some sins sourced in non halacha) Did he ever decide to close shop on his anti Israeli election campaign, since it got nowhere? Every year more than half a million frum Jews participate in the Israeli election and it's only growing... why does only מבצע תפילין need a consequential success statistic? All the above aside, what will we do if we will help him in his quest to find Jews that did change because of tefillin ? I think we may have done just that. Or rather we discovered it, the actual work was done by others. This פסח the Mishpacha magazine ran a long article on a popular right wing conservative talk show host, who is leading an Orthodox lifestyle, eating kosher, Orthodox schools for his kids and Shomer Shabbos, all because of his one act of putting on tefillin. It was the holy soul "Schwartzie" ע"ה,  the Chabad shliach Shlomo Schwartz at UCLA.  In Michael Medved's words "Tefillin is the key metaphor for his Judaisim." That was what started him on his path to a life of full Torah yiddsihkiet. This is not a 770 paid PR stunt. Will this story and thousands of other similar stories change a mind in that camp??? I do see that a harsh anti religious and anti Zionist Haaretz columnist who wrote an anti tefillin rant 9 years ago, did change his mind on tefillin, (See below)

 Maybe. Just Maybe our "frum" brothers will also get a הרהור תשובה.



לפני תשע שנים, כתב העיתונאי בני ציפר מאמר חריף נגד הנחת תפילין ברחובה של עיר
אלא שנראה כי מאז ציפר שינה את דעתו בעניין... הוא עצמו הגיע לא מכבר אל הכותל המערבי ונענה ברצון לפנייתו של אחד משלוחי חב"ד במקום שהציע לו להניח תפילין. התמונה שמפורסמת כאן, הינה באדיבות העיתון כפר חב"ד שמקדיש השבוע כתבה נרחבת לנושא מבצע 'הנחת תפילין' שאותו יזם והגה כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש, לפני 50 שנים ערב מלחמת ששת הימים, ומאז ועד עתה הוא נחשב לאחת הפעילויות החשובות שמבוצעות ע"י חסידי חב"ד 

מאתר 'לדעת' פנו לבני ציפר בכדי לקבל תגובתו, ואפשר רק לברכו על המהלך וגם על תשובתו הקצרה והיא: כן, שיניתי את דעתי. אשריכם ישראל


Sunday, February 5, 2017

מהנעשה ב"פאלם ספרינגס" קאליפארניע

הנחת תפילין היום ע"י האדמו"ר מסאטמאר בביהמ"ד חב"ד בפאלם ספרינגס לנערי בר מצוה תאומים שהגיעו במיוחד מעיר ס. דיאגא, יותר משני שעות נסיעה. האדמו"ר שוהה שם כמידי שנה לצורך מנוחה. לע"ע לא ידוע אם להמשפחה הנ"ל יש קשר או שייכות לחסידות סאטמאר




Wednesday, May 18, 2016

מדוע תתקשו למצוא בכפר חב"ד בחורים חב"דניקים בעיצומו של חג פורים? Guest Post

 • מה חושב היועץ החינוכי על ההתפרקות של בחורי הישיבות בחג הפורים? • ולמה לא הפעיל מרדכי את הלוביסטית שלו בארמון המלך והעדיף ללבוש שק ואפר?

אתמול שמעתי באחת מהתחנות החרדיות, תכנית בה דנו אנשי חינוך ורבנים בחרפה החוזרת על עצמה בכל שנה מחדש. המשתתפים העלו את עניינם של בחורי ישיבות שמשתכרים, מסתאבים ומתבוללים בקיא של עצמם מידי פורים, ואף משפילים את עצמם מדירה לדירה בשביל שווה פרוטה. גם ראיתי זאת במו­עיני. אצלנו בכפר, כפר חב"ד, גם מבקרים בחורי ישיבות, שיש מהם כאלה – בהחלט לא כולם – שבמשך השנה עסוקים בהכפשת חב"ד, ובפורים מגיעים גם לדלתות בתינו. כנראה שמישהו הכניס להם לראש שבחב"ד יש כסף ולא טרח לספר להם שכל שליח מממן את עצמו, מתרומות בדרך כלל. לא אפליג בסיפורי זוועות. אחזור על דבריו של היועץ החינוכי באותה תכנית. היועץ הסביר למגיש ש"פעם אחת בשנה מותר להתיר קצת את הרסן ולתת להם להשתולל". הוא גם מיהר לסייג את דבריו והבהיר כי לעיתים עלול להיגרם לאותם בחורים נזק בלתי הפיך. "אחרי שהם מגלים את השפעותיה של הטיפה המרה ואת הנאת הסיגריה שלפניה, הם עלולים להתמכר. וזה כבר נזק ארוך טווח". מיותר לציין שבבואם אלינו, הם לא יפגשו את הבחורים החב"דניקים. למה? מסיבה פשוטה. שכן, בחורי חב"ד לא מסתובבים מדלת לדלת בריכוזים החרדיים כשהם שתויים, אלא יוצאים לקרוא את המגילה שוב ושוב לעשרות ומאות יהודים – ולעיתים גם עבור יהודי אחד. נכון. ייתכן שיש מי שמפיץ כי יש בעיה רוחנית בגלל שהם עומדים לעיתים במרכזים הומי אדם ומניחים תפילין לאנשים, ואגב כך נחשפים לנעשה הרחוב. אבל... הם לא למדו את הכלל ההלכתי בהגעלת כלים, לפיו "איידי דטריד למיפלט, לא בלע!". מי שטרוד בלהוציא החוצה – לא בולע. מי שעסוק בקירוב יהודים אחרים, ומוציא את התורה החוצה – לא בולע את הזיהום שבחוץ. להיפך, הוא מטהר את האוויר שסביבו. בדיוק כפי שהסיר בו בלוע איסור, לא מטריף את מי ההגעלה. כשאתה בא להשפיע יהדות על יהודי אחר, אתה לא מושפע ממנו. כשכל כולך מונח בניצול כל שעה משעות החג לקיום מצוות הפורים, ולא רק את המצוות שלך, אלא גם של אחרים, אתה באמת שמח בשמחת החג ואינך נדרש לטיפה מרה או סיגריה מתוקה על מנת לחוש זאת, אם בכלל.

מאת שמואל קנופפלר

Thursday, April 3, 2014

סקווערער רבי זצ"ל טוט "מבצע תפלין" מיט ניו יארקער טעקסי דרייווערס אין די פופציגער יארען - לכבוד היארצייט ב' ניסן



סימן כה סעיף ד: צריך שיהיו תפילין עליו בשעת ק"ש ותפלה 

כ"ק מרן אדמו"ר (מסקווירא) שליט"א דערציילט: "אין די ערשטע צייטן ווען דער טאטע (אדמו"ר ר' יעקב יוסף) ז"ל איז געווען אין בארא פארק, פלעגט ער אסאך מאל פארן מיט טעקסיס, און ווען ס'איז געווען א אידישער טעקסי, פלעגט ער אסאך מאל כאפן א שמועס וועגן לייגן תפילין! און פאר דער וואס האט נישט געהאלטן ביי גארנישט, פלעגט ער זאגן: נאר 'וידבר' און 'קריאת שמע'... ער זאל אנטון די תפילין און זאגן וידבר און קריאת שמע. גליון בחצר הקודש מטו"מ תשס"ד

 ענליך דערציילט הרה"ח ר' ישעי' משב"ק שליט"א: "ווען דער רבי ז"ל איז געווען אין צפת ביים חתונה פון יבלחט"א כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, איז מיין ברודער הגה"צ ר' יצחק שלמה זצ"ל - גאב"ד חוג חתם סופר מיטגעפארן מיט דעם קאר פונעם רבי'ן ז"ל. האט ער געהערט ווי דער רבי ז"ל האט געבעטן פונעם טעקסי-דרייווער אז ער זאל לייגן תפילין, האט ער געזאגט אז ער האט נישט קיין צייט. האט דער רבי ז"ל גע'טענה'ט: 'ווי לאנג נעמט עס? נאר זאגן קריאת שמע מיט שמונה עשרה!' "שפעטער נאך אסאך יארן, איז מיין ברודער זצ"ל געווען אין תל-אביב, הערט ער ווי עמיצער שרייט אים נאך: כבוד הרב, כבוד הרב! דאס איז געווען יענער טעקסי-דרייווער, און ער זאגט אים: "אני מניח תפילין כל יום!" פון דעמאלטס אן האט ער געלייגט תפילין! אגב, בנוגע הלכות תפלין, האט רבי משה בן משה ווייס ז"ל דערציילט אז דער רבי ז"ל האט אים אמאל געזאגט: כ'האב אלץ געוואלט וויסן, פארוואס מען פירט זיך נישט ביי א געוויסע הלכה ווי דער רב שלחן ערוך אין הלכות תפלין. איינמאל האט רבי משה געטראפן אין א זידיטשובער ספר א מקור צו דער וועג וויאזוי מיר פירן זיך, און ער האט עס צוגעוויזן פאר'ן רבי'ן ז"ל, האט דער רבי ז"ל שטארק הנאה געהאט

מפי הרה"צ רבי אהרן מנחם מענדיל (בן כ"ק אדמו"ר) שליט"א



(see page 7 for the original text)

Box.com link

Friday, February 10, 2012

.....מענדל זוכט שוין נישט מיט וועמען צו לייגן תפילין
















הבחור התמים מנחם מענדל Oberlander passed away today in Vienna after a very lengthy illness. He was the son of יבלחט"א the very Choshu've Shluchim to Budapest Rav Boruch and his Rebbetzin Oberlander (nee' Lazar.) Mendel was a boy who did not allow his illness to slow him down or get in the way of what needed to be done. He sat and learned בהתמדה ובשקידה whenever he could, and when not in front a sefer he did what he could to find Yidden and bring them closer to G-d, his Torah and the Mitzvos. I say this because I know this to be the fact. May the Aybershter console the family and all of Klal Yisroel.See what we wrote about Mendel and his activities over a year ago, about he was Mechayev all of us despite what we see as difficulties.

בד"א

Thursday, December 16, 2010

מענדל איז אונז אלע מחייב


....מענדל, א בחור'ל אין "קעמפ שמחה" זוכט אידן וואו נאר ער קען

מ'איז פאריאגט און פארפלאגט. די מארגעדזש איז שוין "אווערדו" און מ'זעהט נישט מאין יבא עזרי. די קינדער וואקסן אונטער, ב"ה, און מ'דארף זיי יעדער פאר וואכן אויסשטאפירן פון דאסניי. די חדרים, ישיבות און סעמינארן נעמן דאס לעצטע גראשן. מ' גייט ארויס פרי און מ'קומט צוריק שפעט, און קוים וואס מ'בייסט איבער פאר מ'לייגט זיך. עפענען א ספר קומט אהן שווער, זייער שווער, איז ווי קאן מען בעטן טוהן מיט נאך א אידן? מילא א בחור'ל האט צייט ערב שבת לויפן אין מאנהעטן כאפן אידן און בינדן תפילין, אבער וואס טוט א יונגערמאן וואס האט ניטאמאל דעם פרייטאג און זונטאג דארף ער משלים זיין זיין א טאטע-מאן פאר די גאנצע וואך. בקיצור, ער האט אלעמאל געהאט א תירוץ פארוואס נישט. אבער טאמער האט דער יונגערמאן א תירוץ האט דער מענדל טויזנט מאל אזויפיל. און תירוצים פארוואס נישט אויפצושטיין אינדערפרי.... ווער רעדט נאך פון זיין בשמחה און שמייכלען צו אן אנעדערען, און עאכו"כ טראכטן וועגן יענעמ'ס מצב היהדות! אבער מענדל גיבט נישט אויף ביז ער טרעפט דאס וואס ער דארף: א אידישע קעפל. און דער שמחה דערנאך איז בוקע רקיעים כפשוטו. עס איז משפיע כוחות כפשוטו. זאל דער קל הטוב שיקן א גאנצע רפו"ש צו מענדל'ן בתושח"י תומ"י ממש

ואנן מה נעניה אבתרייהו

Friday, March 3, 2006

ליקאוויד בייז אודער



A story of the בית ישרא-ל in honor of his Yohrtzeit.

מספר הרב שבתי סלבטציקי: אני למדתי בישיבת 'קול-תורה' של הגאון הרב שלמה-זלמן אויערבאך זצ"ל. בישיבה, היה מתקיים שיעור תניא אותו מסר הרב יוסף סגל. שיטתו של הרב סגל, הייתה מעניינת: הוא היה נוהג להסתובב בישיבה, לקבל מידע על 'חברה' שהיו נחשבים כמוכשרים שיודעים ללמוד, אבל רוצים ומעוניינים במשהו מעבר לזה וכך היה יוצר איתם קשר. למעשה, כך, הוא בעצם הגיע אלי.

הפעם הראשונה בה פגשתי אותו, היה זה בדרך לטיש של האדמו"ר מגור ה'בית-ישראל'. הרב סגל החל לדבר איתי בלימוד על ה'קצות' הידוע בענין שליחות להנחת תפילין. לאורך כל השיחה, אני מאוד התפעלתי מהעמקות שלו. במהלך הערב, נפגשתי איתו שוב והמשכנו את השיחה.

שיעור חשאי

מספר ימים לאחר-מכן, ה'חברותא' שלי, חסיד גור, סיפר לי בסוד שיש שיעור תניא. כששאלתי אותו מי מוסר את השיעור, הוא ענה: הרב יוסף סגל, זה שפגשת בטיש של ה'בית-ישראל' והתפעלת ממנו. אם לומר את האמת: בתחילה לא רציתי ללכת לשיעור. אחרי הכל, נולדתי במשפחת ליטאית שהייתה רחוקה מאד מחסידות בכלל ומחב"ד בפרט. מה שהכריע את הכף, היה הסקרנות לדעת למה בעצם אנו "מתנגדים".

בבית-ספר בבית-וגן בירושלים, התקיים השיעור החשאי. להשיג מפתח למקום, היה סיפור ארוך, אך ניגש לנקודה. אט-אט החלו לזרום בחורים לבית-הספר. כל אחד מהבחורים היה צריך לדפוק דפיקות מסוימות, שהיו מעין סיסמה. רק אז נפתחה הדלת.

במשך מספר שבועות נמשך הדבר, עד שאחד מרבני הישיבה, עלה על דבר השיעור ואסר את ההשתתפות בצורה שאינה משתמעת לשתי-פנים.

לא הייתה לנו ברירה והפסקנו את השיעור. כעבור מספר שבועות, שוב התחדש השיעור וכמו מקודם, זה נודע לרב אחר מהישיבה ואולצנו להפסיק כליל את השיעור.

הצימאון ללמוד את התניא בער בקרבנו והחלטנו לאחר תקופה ארוכה, לחדש את השיעור. בכדי לשמור על חשאיות, קבענו את השיעור בבית-הכנסת של האדמו"ר מאמשינוב בבית-וגן.

מדוע אתם לא לומדים בישיבה ?

ה'בית-ישראל' נהג לצאת מביתו בלילה, באותו לילה בו ישבנו ללמוד תניא, אנחנו מבחינים לפתע באדמו"ר מגור. הוא התיישב בצד והקשיב לקול לימודינו. לא יכלנו להמשיך ללמוד מרוב התרגשות והפסקנו ללמוד. הוא אמר לנו להמשיך ללמוד, ניסתי למלמל כמה מילים... אך ללא הצלחה. לאחר-מכן הוא שאל אותנו: מנין אתם? וענינו לו: מישיבת 'קול-תורה'.

"מדוע אתם באים ללמוד כאן ואינכם לומדים בישיבה?" - שאל. לאחר רגעים של שקט, סיפרנו לו את כל האמת כמו שהיא - שבישיבה לא מרשים לנו ללמוד תניא...

תגובתו של 'בית-ישראל', הייתה חריפה והוא אמר: "רויטע בלעטלעך טאר מען און דאס נישט?!" [=דפים אדומים (כינוי לעיתוני "מעריב" ו"ידיעות" שהכותרות שלהם נכתבו בצבע אדום), מותר לקרוא, ואת זה לא?!].

כעבור מספר שבועות, קראו לי לחדרו של ראש-הישיבה, הרב אויערבאך. כשנכנסתי, הוא שאל אותי: "למה אתה אומר שכאילו אני לא מרשה ללמוד תניא בישיבה?".

היססתי. לא ידעתי מה לענות. אך הוא הפציר בי ואז עניתי: "לא אמרתי ח"ו שהרב לא מרשה. אך יש רבנים, בהנהלת הישיבה, שאסרו עלינו ללמוד תניא בישיבה".

הרב אויערבאך הקשיב ולאחר-מכן אמר: "מעכשיו מותר לכם ללמוד, רק 'בלי רעש'".

You like my Peylishe transliteration? :-)