Sunday, March 28, 2010

תורת עזרא על הגש"פ


בענין כורך

הרב עזרא בנימין שוחאט - ר"י בישיבת "אור אלחנן" חב"ד

א. בהגש"פ לכ"ק אדמו"ר זי"ע: "כורך (פסחים קטו, א). לדעת הלל הזקן: בזמן שיש פסח אינו יוצא אלא א"כ כורך פסח מצה ומרור ואוכלן ביחד. בזמן שאין פסח אינו יוצא ידי חובת מצה - שהוא מן התורה - אלא אם אוכלה בפ"ע. ואינו יוצא ידי חובת מרור - שתקנוהו חכמים זכר למקדש - אא"כ כורכו עם המצה ואוכלן ביחד (כמו שעשה בזמן ביהמ"ק). נמצא יש עליו, בזמה"ז, חיוב מצה שני מדרבנן, לדעת הלל. ולא נפסקה הלכה לא כהלל ולא כחבריו וצריך לצאת ידי חובת שניהם (שו"ע רבנו סתע"ה ס' טז-יח ובאחרונים ובס' שבח פסח האריכו)". כן עשה כו' הי' קיים כו' פסח כו'. . וי"ל בדיוק נוסחא זו: א) אין אומרים זכר למקדש כהלל, כמו שא"א באכילת מרור זכר למקדש. - ובפרמ"ג (סי' תעה מש"ז סק"ז) מפרש האמירה - להודיע שהוא רק זכר למקדש אבל בזמה"ז אין יוצאין בכריכה. וכיון שאומרים זה אחרי שכבר אכל מצה ומרור ויצא י"ח, ע"כ שכוונת הפרמ"ג - שההודעה היא להזהיר שלא יטעה לשנה הבאה לומר שהלכה כהלל, ויטעה שהלל ס"ל שגם עתה יוצא בכריכה, וישכח שאשתקד אכל מקודם מצה, ויזכור שאמר זכר למקדש. והוא דוחק גדול. - ובפרט שבכורך הוא כפל לשון קצת, דמיד אומר: כן עשה הלל בזמן שבהמ"ק כו'. ובין הברכה והכריכה אין להפסיק במה שא"צ, כנ"ל (ובמשנה ברורה סתע"ה ס"א בבה"ל רוצה לדחות כל האמירה לאחר שיאכל - מטעם זה). וביחוד לדעת אדה"ז, שלהלל לא יצא ידי חובת מרור אלא בכורך, כנ"ל. עוד זאת שע"י אמירה זו יבוא לטעות שאין הכריכה אלא לזכר. ובאמת - רק עתה יוצא י"ח מרור להלל, וצריך לצאת גם לדעתו, כנ"ל (משא"כ להפרמ"ג, שהוא לשיטתו שבזה"ז גם להלל יוצא י"ח מרור כשאוכלו בפ"ע. וא"כ לא הוי אלא לזכר)".

כורך פסח מצה ומרור - דלדעת המפרשים (מלבד הרמב"ם בהל' חו"מ פ"ח ה"ו. אבל עיי"ש בלח"מ) כן עשה הלל. ואם ישמיט פסח, ידבר שקרים בספורו. - ומה שהקשה בח"י, דא"כ איך יאמר: כן עשה הלל ואין פסח בידנו. י"ל דתיבת כן נמשכת למטה, והיא התחלת ענין: כן עשה הלל כאשר יספר. ולא הוצרך לסיים וכריכתי זכר לזה (אף שאינו דומה ממש), כי מבואר הוא, וכנ"ל שממעטין בדיבור בין הברכה להכריכה. או י"ל כן - כמו שאני כורך המרור ואיני אוכלו עתה בפ"ע, כן - עשה הלל, לכרוך המרור. - ובפרט, שלשיטת אדה"ז, הכורך עיקרו בא בשביל חובת אכילת מרור".

והנה המובן בפשטות מדברי הרבי כאן הוא דלדעת הפרמ"ג הוי כורך רק זכר בעלמא, כיון דגם לדעת הלל בזה"ז כבר יצא י"ח במרור בפ"ע, משא"כ לדעת אדה"ז גם בזה"ז להלל אינו יוצא י"ח מרור אלא בכורך. וצ"ע, דהן אמת שמצינו להדיא דנחלקו הפוסקים אי כורך הוא זכר בעלמא או בא לחובת מרור, ויובא להלן בהמשך דברינו, אמנם המעיין בדברי הפרמ"ג (שם) יראה דבמסקנת דבריו שמבאר דעת הט"ז ס"ל ג"כ דלהלל אפי' בזה"ז אינו יוצא י"ח מרור אלא בכורך. ולכן בתחילת דבריו דס"ל דכורך הוא זכר בעלמא לא הוקשה לו כלל מה שאומרים זכר למקדש כהלל, כיון דבאים להדגיש דאינו אלא זכר בעלמא, ורק בהמשך דבריו דס"ל דבכורך יוצא י"ח מרור לדעת הלל, וכשיטת אדה"ז בזה, הוקשה לו מ"ט אמרינן זכר למקדש דוקא כאן ולא במרור. עיי"ש היטב בדבריו. וא"כ איך כ' הרבי דתי' הפרמ"ג על קושיתו זו היא לשיטתו דגם להלל כבר יצא י"ח מרור במה שאכלו בפ"ע. עוד יש לדקדק בתחילת דברי הרבי בהביאו תמצית דברי אדה"ז בשו"ע, "נמצא יש עליו בזמה"ז חיוב מצה שני מדרבנן, לדעת הלל", דלכ' הרי חובת מצה כבר יצא לגמרי באכילתו בפ"ע, ומה שאח"כ צריך לכרוך מצה עם המרור לדעת הלל אי"ז מפאת חובת מצה שהיא טעונה כריכה, אלא מפאת חובת מרור שטעונה אכילת המצה עמה, וכן מבואר להדיא בדברי אדה"ז בסי"ז (הובא לקמן) עיי"ש בדבריו. וא"כ מדוע מדגיש הרבי דנמצא דיש עליו חיוב מצה שני מדרבנן?

ובאמת כבר הקשה בפר"ח (בסתע"ה) על מ"ש המחבר שלא יפסיק כדי שתעלה ברכת על אכילת מצה על המרור, ד"אינו מדוקדק" דאין צריך ליזהר בזה דכבר יצא י"ח מצה לגמרי, וצריך ליזהר רק אחר ברכת על אכילת מרור דלהלל קאי זה על הכריכה. עוד צריך הסבר במ"ש הרבי בפי' כן עשה הלל "כמו שאני כורך המרור ואיני אוכלו עתה בפ"ע, כן - עשה הלל, לכרוך המרור" דלכ' הרי ס"ס בזמן שביהמ"ק קיים, אינו יוצא י"ח מרור אלא באופן מסויים, היינו דוקא כשכורך פסח מצה ומרור, וא"כ בזה"ז דליכא פסח ליכא לקיום זה כלל, וא"כ מהו העדיפות בזה שאינו אוכל המרור בפ"ע? בשלמא א"נ דאין כורך אלא זכר בעלמא, מובן דע"י שאינו אוכלו בפ"ע דומה קצת לכמו שעשה הלל בזמן שביהמ"ק קיים, וממילא הוי זכר (ומובן הלשון "כן"), ובאמת כ"כ הב"ח להדיא כמובא בסמוך. אבל לדעת אדה"ז דזהו מצות אכילת מרור לדעת הלל לכ' אין לומר כן?

ב. והנה בנוגע ליסוד החיוב דאכילת כורך הרי מצינו (בכללות) ב' שיטות וכמבואר בקיצור בדברי הרבי בהגדה. דעי' בב"ח בסתע"ה (ד"ה ומ"ש ואח"כ נוטל) "שם אסיקנא והדר אכיל מצה וחסא בהדדי בלא ברכה זכר למקדש כהלל בלא ברכה ופי' רבינו דהיינו הזכר לפי שבזבמן שביהמ"ק הי' קיים הי' כורך פסח ומצה ומרור ביחד ואוכל ועכשיו שאין ביהמ"ק קיים ואין פסח נמצא שלא קיים המצוה ואינו עושה כי אם זכר בעלמא". ועד"ז מתבאר ממ"ש להלן בד"ה וכ' אבי העזרי, ולהלן שם בד"ה כ' הר' יחיאל, דתוכן דבריו הוא דמסתבר דעת האומרים דטובלין בחרוסת, ועד"ז דעת האומרים דבעינן הסיבה, דכיון דכל אכילת הכורך אינו אלא משום זכר למקדש כהלל וזכר לאכילת פסח אז, לכן יש לנו לעשות כאשר עשה הלל בזמן ההוא. ומבואר דא"א לומר משום דלהלל בזה יוצא י"ח מרור בזה"ז, דאינו כן ואינו אלא זכר בעלמא. אלא דכיון דהוי זכר צריך להשתדל לעשות בכל דאפשר כמו שעשה הלל. ולהלן שם (בד"ה ומ"ש וכ' עוד הרוצה כו') "כלומר דעיכובא ודאי ליכא דאינה רק זכר למקדש ואף להלל גופי' אין צריך לאכול מצה ומרור ביחד בזה"ז דליכא פסח דשפיר יוצא י"ח במה דמברך אמצה לחודי' ואכיל ומברך אמרור לחודי' ואכיל אלא דמ"מ כיון דאמרינן דמשום שלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר בזמן שביהמ"ק הי' קיים עבדינן לחומרא כתרוייהו אף בזה"ז כאילו הי' ביהמ"ק קיים ובעי לי' למיהדר ולמיכרך מצה ומרור ואכיל א"כ ממילא בעינן למעיבד נמי לענין ברכה כאילו הי' ביהמ"ק קיים שלא יסיח עד שיעשה כריכה כהלל כדי שתעלה לו ברכת מצה ומרור לכריכה דאע"ג דאין לו לחזור ולברך כדאמר להדיא ואכיל בלא ברכה מ"מ כי היכי דליעבד זכר למקדש ממש נכון להזהר בכך ומקיים מצוה מן המובחר".

והדבר מבואר, דלדעת הב"ח בזה"ז כבר יצא באכילת מרור בלבד, ואין הכורך אלא זכר בעלמא לזמן שביהמ"ק שהי' אז הלל כורך פסח מצה ומרור כדי לצאת י"ח מרור. ומבואר בדבריו דיסוד שיטתו בזה הוא דכיון דקיי"ל דלדעת הלל כורך הוא בפסח מצה ומרור (וכן מפורש ברש"י ורשב"ם בפסחים קטו,א, וכנ"ל כ' הרבי בההגדה דכן דעת כל הראשונים מלבד הרמב"ם), א"כ בזה"ז דלית לן פסח וא"א לכרוך כולם ביחד למצות מרור, לכן במה שכורך מצה ומרור הוי זכר בעלמא. ועד"ז מבואר בס' שבח פסח בארוכה (שמבין כל האחרונים מציין הרבי בההגדה אליו), דכורך בזה"ז אינו אלא זכר בעלמא. אבל יסוד דבריו הוא מטעם אחר. והוא ע"פ המבואר בתוס' פסחים קטו,א ד"ה אלא דגם לדעת הלל רק לכתחילה יש לו לכרוך אבל בדיעבד נפיק כי לא כריך, עיי"ש בדבריהם. וא"כ נמצא, דבזה"ז בעינן למיכל מצה לחוד ומרור לחוד, וא"כ כבר יצא י"ח מרור גם להלל, הוי כורך רק זכר בעלמא. ובאמת כבר מבואר כן להדיא בערוך (הובא בח"י ס"ק יב) דכיון דהוי כורך זכר בעלמא לכן אי"צ לברך עליו. ובס' שבח פסח מבאר שכן דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. ועד"ז מבואר בגבורת ה' למהר"ל (פס"ג). ולאידך גיסא דעת המחבר בשו"ע דבכורך יוצאים י"ח מרור לדעת הלל בזה"ז, דז"ל בס"א "ואחר כך נוטל מצה שלישית ובוצע ממנה וכורכה עם המרור וטובלה בחרוסת ואומר זכר למקדש כהלל ואוכלן ביחד בהסיבה. ומשבירך על אכילת מצה לא יסיח בדבר שאינו מענין הסעודה עד שיאכל כריכה זו כדי שתעלה ברכת אכילת מצה וברכת אכילת מרור גם לכריכה זו". ושינה בזה מל' הטור שלא כ' אלא דמצוה מן המובחר שלא להסיח.

ועי' בט"ז סק"ז שכ' "פי' להלל יהי' זה עיקר מצוה בזו ע"כ היא שייכא לברכה דאכילת מצה דע"ז קאי ג"כ . . ולכ' הי' נראה שאם הפסיק בין הברכה לכריכה שצריך לחזור ולברך על אכילת מצה ועל אכילת מרור בשביל הכריכה . .וכאן נמי צריך לצאת ידי הלל דהא אמרינן בגמ' השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן לחומרא כתרווייהו אלא שהטור כ' הרוצה לקיים מצוה מן המובחר לא יסיח עד שיעשה כריכה כו' משמע בדיעבד אין לחוש לחזור ולברך". ובפרמ"ג (בא"ד ממ"ש "ואמנם התוס' שם ד"ה אלא") מבאר דברי הט"ז ע"פ דברי התוס' שם בד"ה אלא, ומבאר דיסוד הדברים הוא דכיון דגם בזמן ביהמ"ק אינו כורך אלא מצה ומרור וכדעת הרמב"ם בהל' חו"מ, ע"כ גם בזה"ז הוי הכורך קיום מצות מרור לדעת הלל. ועייג"כ בפר"ח (סתע"ה בד"ה וכורכה) שכ' "ועוד כיון דלהלל לא בעינן אלא מרור דכריכה מעתה אי הלכתא כותי' ממילא לא נפקו במרור קמא אלא במרור דכריכה ומרור קמא הו"ל מרור דרשות" ועד"ז כ' להלן (בד"ה כדי שתעלה) דהקשה שם "ומיהו קשה שהרי ע"כ אכילת מרור דרשות הוי הפסק בין הברכה לאכילת מרור דכריכה וא"כ מה בכך אם מפסיק בדברים כיון שכבר הפסיק". ומבואר ג"כ דעתו דלהלל יוצאים י"ח מרור באכילת כרוך גם בזה"ז. וכן הוא דעת הלבוש בסתע"ה עי' היטב בדבריו. ועד"ז מצאתי דס"ל בס' מאמר מרדכי עיי"ש בארוכה.

ג. והשתא יש לעיין בדברי אדה"ז בכל זה, דכנ"ל דעתו דיוצא י"ח מרור להלל באכילת כורך בזה"ז: א) דז"ל (סתע"ה בסט"ז) "ולא עוד אלא שלפי דעת הלל הזקן אין אדם יוצא י"ח מן התורה אא"כ כורך כזית פסח וכזית מרור וכזית מצה ואכלן ביחד לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו". ומבואר להדיא דפוסק כדעת רוב הראשונים דלדעת הלל כורך הוא פסח מצה ומרור. אמנם בסי"ז כ' "ואף בזה"ז שמרור אינו אלא מד"ס ומצה הוא מה"ת . . מ"מ אינו יוצא י"ח מרור לפי דעת הלל אא"כ נוטל עוד כזית מצה וכורכו עם כזית מרור ואוכלן ביחד שהרי מרור בזה"ז תקנוהו חכמים זכר למקדש שהיה אז חיובו מה"ת ובזמן שביהמ"ק קיים אינו יוצא י"ח מרור מה"ת לפי דעת הלל אא"כ כורכו עם המצה לפיכך גם עכשיו צריך לכורכו עם מצה". וכאן מבואר לכ' דס"ל דלדעת הלל בזמן שביהמ"ק קיים הי' כורך מצה ומרור, וכדעת הרמב"ם. אלא דע"פ פשוט לא קשה כלל, שהרי בסי"ז איירי אדה"ז בהא דבזה"ז לדעת הלל נוטל כזית מצה ומרור זכר למקדש, והרי בזה"ז ליכא פסח, לכן נקט דהוי זכר למה שבזמן שביהמ"ק קיים הי' כורכו עם המצה. אבל באמת בזמן ביהמ"ק הי' כורכו גם עם הפסח וכמ"ש בסט"ז. אולם ע"פ מ"ש בב"ח ועד"ז בפרמ"ג דאי בזמן שביהמ"ק קיים לדעת הלל הי' כורך פסח מצה ומרור, נמצא דבזה"ז דליכא פסח אינו אלא זכר בעלמא, א"כ הרי לאדה"ז דלדעת הלל גם בזה"ז אינו יוצא י"ח מרור אלא בכורך, כמפורש בדבריו כאן וכן להלן בסי"ח, לכ' צ"ל דס"ל דכשביהמ"ק קיים הי' כורך רק מצה ומרור ולכן גם בזה"ז יוצא המצוה רק ע"י כך. וא"כ איך כ' בסט"ז דהי' כורך פסח מצה ומרור? והרי בפשטות מטעם זה, כיון דס"ל דלדעת הלל יוצא י"ח מרור רק באכילת כורך, לכן הכריע דלא כדברי התוס' (והרבה ראשונים) דגם להלל יוצא בדיעבד באכילת מרור לחוד, דא"כ כיון דבזה"ז מוכרח לאכול מרור לבד ודאי שאין הכורך מצות מרור לדעת הלל, וכנ"ל שכן מבואר בס' שבח פסח. וא"כ ה"ה דלכ' צ"ל דאדה"ז מכריע כדעת הרמב"ם דלהלל בזמן שביהמ"ק קיים הי' כורך רק מצה ומרור ולכן בזה"ז אפשר לקיים מצות מרור בכריכה ואינה רק זכר בעלמא.

ב) ובאמת דצ"ב מדוע מאריך כ"כ בסי"ז וחוזר להביא מה שהי' עושה הלל בזמן שביהמ"ק קיים, הרי כבר כתבו בסט"ז "ולא עוד אלא שלפי דעת הלל הזקן וכו'", ולכ' הול"ל בקיצור דבכורך יוצאים מצות מרור לדעת הלל שהי' אוכלה בכריכה בזמן שביהמ"ק קיים?

ג) עוד יש לדקדק במ"ש בסט"ז "לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו", דמשמעותו דהוא קיום מיוחד הנאמר בכתוב זה, ולכ' הול"ל בקיצור כמו שנאמר כו'.

ד) ובסי"ח כ' אדה"ז "אבל לפי דעת הלל שהמצה שבריכה היא חובה מד"ס אינה מבטלת את טעם המרור שהוא ג"כ חובה מד"ס והן זה כזה ואינן מבטלין זה את זה". וצ"ב הרי לכ' לדעת הלל אופן קיום מצות מרור (מדרבנן) הוא בכריכה, וא"כ הול"ל דאין מבטלין זא"ז כיון דכך היא מצותה, והוי כעושה מצוה א'? ומדוע מדגיש דאכילת מצה היא ג"כ חובה מד"ס והן זה כזה?

ה) עוד צ"ב במ"ש אדה"ז בסי"ט "המרור של כריכה זו א"צ לטובלו בחרוסת . . ויש חולקין ע"ז ואומרים שצריך לטובלו בחרוסת שהרי כריכה זו היא זכר למקדש כהלל והלל הי' הי' מקיים מצות חרוסת במרור זה שבכריכה שהרי לא הי' אוכל מרור כלל קודם כריכה זו" והנה ל' אדה"ז כאן הוא ע"ד דברי הב"ח שהובא לעיל, ולכ' בשלמא הב"ח לשיטתו דס"ל דכורך בזה"ז אינו אלא זכר בעלמא מובן ל' זה, אבל לדעת אדה"ז דעיקר תקנת מרור לדעת הלל בזה"ז הוא באכילת כרוך, א"כ הול"ל דלכן צריך לטובלו בחרוסת דלהלל מה שטבל מרור בחרוסת לפני זה לא עשה כלום, ורק עכשיו מקיים מצותה כתיקונה?

ו) ועד"ז צ"ב בס"כ במ"ש "כריכה זו י"א שא"צ הסיבה כיון שאוכלין בה מרור ומרור אי"צ הסיבה", דלכ' לשיטת אדה"ז דלדעת הלל רק עכשיו יוצא י"ח מרור לא הול"ל "כיון שאוכלין בה מרור" דמשמעו דבאמת אין זה מחובת מרור אלא שאוכלין ג"כ מרור לכן אי"צ הסיבה.

ד. ויובן כ"ז בהקדים דאמרינן בגמ' (שם) "מאן תנא דשמעת ליה מצות אין מבטלות זו את זו הלל היא דתניא אמרו עליו על הלל שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן שנ' על מצות ומררים יאכלהו אמר ר"י חולקין עליו חביריו על הלל דתניא יכול יהא כורכן בבת אחת ואוכלן כדרך שהלל אוכלן ת"ל על מצות ומררים יאכלהו אפי' זה בפ"ע וזה בפ"ע מתקיף לה רב אשי א"ה מאי אפי' אלא אמר רב אשי האי תנא הכי קתני יכול לא יצא בהו ידי חובתו אלא אם כן כורכן בבת אחת ואוכלן, כדרך שהלל אוכלן ת"ל על מצות ומררים יאכלהו אפי' זה בפ"ע וזה בפ"ע. השתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן מברך על אכילת מצה ואכיל והדר מברך על אכילת מרור ואכיל והדר אכיל מצה וחסא בהדי הדדי בלא ברכה זכר למקדש כהלל". ובתוד"ה אלא "וא"ת מנא לן דסבר הלל דאין מבטלות דילמא שאני הכא דגלי קרא ועוד הא לרבנן נמי אין מבטלות דהא אם כרכן נמי יצא וי"ל מדסבר דלכתחלה יש לו לכרוך ובדיעבד נפיק כי לא כריך אם כן בעלמא אין מבטלות דאי מבטלות א"כ איצטריך קרא הכא להתיר כריכה ולומר דהכא לא מבטלי והלכך לרבנן דמוקי קרא בדיעבד שמעינן דבעלמא מבטלות ושאני הכא דגלי קרא". ומבואר שיטתם דהן לרבנן והן להלל יוצא בין כשאוכל מצה לבד ומרור לבד ובין כשאוכל מצה ומרור בכריכה, אלא דלהלל לכתחילה בעי כריכה ולרבנן לכתחילה בעי למיכל ומצה לבד ומרור לבד.

ועי' בחי' הר"ן דהקשה ע"ז דאיך קאמר בגמ' דבעי למיעבד זכר למקדש כהלל "אם איתא דלהלל יוצא אדם י"ח בדיעבד אפי' זה בפ"ע וזה בפ"ע לא משמע דמשום לכתחילה בלחוד מבעי לן למעבד זכר למקדש". ועוד צ"ע כמו שהקשה במהרש"א "לא ידענא מי הכריח לומר להלל שלא גלי קרא אלא לכתחילה יש לכרוך אימא דאף לעיכובא קאמר קרא". ועי' בתוד"ה אלא מברך "ומיהו אי הוה קיימא לן כהלל הוה עבדינן הכי מצה לחודא והדר מצה ומרור בכריכה כיון שצריך לעשות מדרבנן מצות כריכה כהלל הוה דרבנן ודרבנן". ומשמעות דברי התוס' הוא דלדעת הלל אין הכריכה בזה"ז זכר בעלמא, דא"כ הול"ל דבזה"ז כיון דליכא פסח גם דעת הלל כרבנן דאוכל מצה לחוד ומרור לחוד (וכמ"ש הב"ח). ועי' בפרמ"ג (סתע"ה מש"ז סק"ז) דמפרש כן כוונת התוס' דלהלל גם בזה"ז יוצא י"ח מרור בכריכה, ולכן הוי המצה והמרור "דרבנן ודרבנן". ומבאר דס"ל להתוס' כשיטת הרמב"ם דגם בזמן ביהמ"ק הי' הלל כורך רק מצה ומרור, ולכן גם בזה"ז יוצא י"ח מרור בכריכה. עיי"ש בדבריו. אמנם צ"ע בזה, שהרי כיון דשיטת התוס' הוא דגם להלל יוצאים בדיעבד במרור לחוד, א"כ בזה"ז דאוכל מרור לחוד הרי כבר יצא חובת מרור גם לדעת הלל וא"כ ע"כ שאין הכריכה אלא זכר בעלמא, וכנ"ל שכן הוכיח בשיטת התוס' בס' שבח פסח, ואיך כ' הפרמ"ג דכוונת התוס' דהוי דרבנן ודרבנן כיון דלדעת הלל יוצא י"ח מרור בכריכה זו? ועוד צ"ע דאם נאמר דכוונת התוס' הוא דלהלל אין המצה והמרור מבטלין זא"ז כיון דעושה כן לצאת י"ח מרור, מדוע כתבו התוס' דהוי "דרבנן ודרבנן" דמשמעו דהוי תרי דרבנן, הרי הו"ל למימר בפשיטות טפי דאין מבטלין זא"ז כיון דכך הוא מצות מרור לדעת הלל (וע"ד הל' בחי' הר"ן בד"ה מאן)?

ה. והנה הרמב"ן (במלחמות) פליג אתוס' וס"ל דלהלל אינו יוצא י"ח מרור אלא בכריכה. וכ"כ בחי' הר"ן, רבינו דוד ובמהר"ם חלאווה. אמנם עי' בלשונם כשביארו דברי הגמ' "השתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן וכו'", דאי הוה סבירא לן כהלל הי' אפשר לאכול מצה ואח"כ לאכול מצה ומרור בכריכה, "דליכא למימר דמצה דרשות מבטלה למרור דרבנן דלאו רשות גרידא הוא דמיבעי לן למעבד זכר למקדש" - חי' הר"ן (ועד"ז ברמב"ן וכו'). ומבואר מדבריהם, דטעמא דמצה דכריכה לא הוי רשות הוא משום דהוי זכר למקדש. ולכ' משמעותו כדעת הב"ח ודעימי' דבזה"ז גם לדעת הלל כבר יצא י"ח מרור, ואין הכורך אלא זכר בעלמא. וא"כ צ"ע, דנמצא מכ"ז לכ' סברות הפוכות בדברי הראשונים. שהרי לכ' לשיטת התוס' ודעימי' דלהלל אין הכריכה לעיכובא, הי' מסתבר דבזה"ז דמוכרח לאכול מצה לחוד ומרור לחוד אין הכריכה אלא זכר בעלמא, ואעפ"כ מבואר לכ' מדבריהם דס"ל דלדעת הלל יוצא י"ח מרור בכריכה גם בזה"ז. ולאידך לשיטת הרמב"ן ודעימי' דלדעת הלל כריכה הוא לעיכובא, וא"כ אפי' בזה"ז דמוכרח לאכול מרור לחוד מ"מ הרי לא יצא י"ח מרור להלל דכריכה הוא לעיכובא, ואעפ"כ מבואר בלשונם דגם המצה הוי מצוה משום זכר למקדש.uועד"ז יש לעיין בדעת הרא"ש דבסוגיין (סכ"ז) כ' "והשתא דלא איתמר הילכתא לא כהלל ולא כרבנן . . וכריכה זו יש לעשות בחרוסת דהלל לא היה מטבל בחרוסת כי אם בטיבול זה. ואי איתא הלכתא כהלל הוה מברך אמצה ברישא ואכיל לה והדר מברך אמרור ואכיל ליה בהדי מצה והויא מרור דרבנן וכריכה דרבנן ולא מבטלי אהדדי". ולכ' מבואר מדבריו שכ' כסגנון התוס' דס"ל דלהלל גם בזה"ז יוצא י"ח מרור רק בכריכה. אמנם במ"ש דיש לעשות כריכה זו בחרוסת "דהלל לא היה מטבל בחרוסת כי אם בטיבול זה", אפשר לפרש דלהלל רק עכשיו יוצא י"ח מרור (וכסגנון הט"ז בסק"ו), או י"ל דכוונתו דכיון דהכריכה הוי זכר למקדש לכן צריך לעשות כמו שעשה הלל אז (כסגנון הב"ח). אמנם לכ' מפורש בדברי הרא"ש להלן (סל"ה) כדעת הב"ח ודעימי' דכורך אינו אלא זכר בעלמא. דז"ל "ויותר מסתבר להניח הכריכה שאינו אלא זכר בעלמא ממה שיבטל טעם של מצה". וכן הוכיח בדעת הרא"ש בס' שבח פסח. עוד יש לדקדק בל' התוס' "כיון שצריך לעשות מדרבנן מצות כריכה כהלל", והרא"ש "והויא מרור דרבנן וכריכה דרבנן", דלכ' הול"ל דצריך לעשות מצות מרור אליבא דהלל, ועד"ז בל' הרא"ש הול"ל "מצה דרבנן".

ו. והנה עי' ברש"י בד"ה שהיה "פסח מצה ומרור". ובד"ה זכר "זכר . . שהיו אוכלים פסחיהם". ועד"ז הוא ברשב"ם. ומבואר שיטתו דהלל הי' כורך המצה מרור עם הפסח. ומשמע ממ"ש דכורך בזה"ז הוא זכר למה שהיו אוכלים פסחיהם דס"ל דהוא דין שנאמרה בהקרבן פסח. אמנם מדברי רש"י לעיל לט,ב ד"ה כעין מבואר להדיא דס"ל דבזמן שביהמ"ק קיים מרור דאורייתא גם כשאינו אוכל הפסח, דכ' שם דרק בזה"ז הוי מרור מדרבנן, ומבואר דבזמן שביהמ"ק אפי' ערל שאינו מביא פסח חיוב במרור מדאו' (ועי' בדברי הגרי"ז עהש"ס). ועייג"כ מ"ש הרבי בהגדה בפיסקא צפון "ישנו לחיוב מרור גם אם אין מחוייבים בקרבן פסח", ועיי"ש בההגדה הראיות שמביא לזה (ויש להאריך בענין זה ואכ"מ). וא"כ צ"ע, איך כ' רש"י בסוגיין דהכריכה דמצה ומרור ופסח הוא דינא שנאמרה בהפסח, דמשמע דאי אינו מביא פסח הוי מרור מדרבנן אפי' בזמן שביהמ"ק קיים? (ופשוט דאי"ל דדברי רש"י כאן הוא רק אליבא דהלל, משא"כ לעיל מפרש אליבא דרבנן, דהו"ל לרש"י לפרש כן להדיא, שהרי לא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן.) ועד"ז צ"ע לאידך גיסא לדעת הרמב"ם. דהנה ידועים דברי הרמב"ם בסהמ"צ (מ"ע נו) "המרור הוא נגרר לאכילת הפסח ואינו נמנה מצוה בפני עצמה. וראיה לדבר, שבשר הפסח ייאכל לקיום המצוה יהיה עמו המרור או לא יהיה והמרור לא ייאכל אלא עם בשר הפסח לאמרו ית' על מרורים יאכלוהו. ואילו אכל מרור מבלי בשר לא עשה כלום ולא נאמר כבר קיים מצוה אחת היא אכילת מרור. ולשון מכילתא צלי אש ומצות על מרורים מגיד הכתוב שמצות הפסח צלי מצה ומרור. כלומר שהמצוה היא קבוץ אלה". עיי"ש עוד. אמנם בפ"ח מהל' חו"מ ה"ו כ' "ואחר כך כורך מצה ומרור כאחד ומטבל בחרוסת ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצות ומרורים ואוכלן, ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו". הרי להדיא דס"ל דכורך רק מצה ומרור, והפסח אוכל אח"כ בפ"ע כמ"ש בהל' שלאח"ז. (ועיי"ש בלח"מ דמפרש דזהו כוונת הראב"ד בהשגתו "זה הסדר לא דייק", היינו שצריך לאכול פסח מצה ומרור ביחד.) וצ"ע איך מתאים זה עם מ"ש בסהמ"צ "והמרור לא ייאכל אלא עם בשר הפסח . . שהמצוה היא קבוץ אלה"?

ז. והנראה לומר בכ"ז דתרי מילי נאמרה בכתוב "על מצות ומרורים יאכלוהו". עצם מצות אכילת פסח מצה ומרור, ובנוסף לזה איכא מצות כריכה לדעת הלל. ובגדרם של תרי מילי אלו הוא דפליגי הראשונים:
לדעת רש"י הוי אכילת מרור מצוה בפ"ע כאכילת פסח ומצה, וזהו שכ' דרק בזה"ז הוי מרור דרבנן אבל בזמן שביהמ"ק קיים מרור דאו' גם בלא פסח. אמנם לדעת הלל איכא מצוה נוספת והוא מצות כריכה, דהפסח טעון אכילת מצה ומרור עמה. ולדעת הרמב"ם אכילת מרור טפל הוא להפסח ואינה מצוה בפ"ע, אמנם בזה לא נאמרה שצ"ל קיומו בכריכה ממש, אלא הוא דין בסדר האכילה שאכילת המרור והמצה נטפלת להפסח. וזהו שכ' הרמב"ם בסהמ"צ. אמנם בנוסף לזה ילפינן לדעת הלל מ"על מצות ומרורים" דאכילת מצה ומרור צ"ל בכריכה, דעצם קיומו הוא ע"י שאוכלו בכריכה ממש. וזהו שכ' הרמב"ם בהל' חו"מ. ומיושב היטב הן סתירת דברי רש"י והן דברי הרמב"ם (ויש להאירך בזה עוד). ועפ"ז נראה לומר עד"ז בדברי התוס' דס"ל ג"כ דאיכא תרי מילי. המצוות פרטיות דאכילת פסח מצה ומרור, ומצות הכריכה, דזה דין נוסף דקיומו ע"י הכריכה. ושיטת התוס' הוא, דאכילת מרור הוי מצוה בפ"ע, ולא פליגי בזה הלל ורבנן, דאין פלוגתתם אלא אי נאמרה בזה מצוה נוספת דכריכה דלדעת הלל מלבד המצוות פרטיות דפסח מצה ומרור נאמרה מצות כריכה, משא"כ לדעת רבנן. וזהו כוונת התוס' במ"ש דהן להלל והן לרבנן יוצא כשאוכל מצה לחוד ומרור לחוד, אלא דלהלל לכתחילה בעינן לאכלם בכריכה, והיינו דלהלל איכא קיום נוספת דכריכה, ולכן גם אי לא אכלו בכריכה קיים מצות אכילת מצה ומרור, דהם ב' קיומים. משא"כ רבנן ס"ל דליכא מצות כריכה, אבל בדיעבד יוצא י"ח אי אוכלו בכריכה ד"על מצות ומרורים" הוא היתר דהכא אין מצוות מבטלות זא"ז. ועפ"ז, דכוונת התוס' דלהלל איכא ב' קיומים, מובן מה שלא כ' כל' הר"ן. דהנה עי' בר"ן כשהביא דעת התוס' כ' דלהלל הוי "מצוה מן המובחר" לאכלו בכריכה, דמשמעות ל' זה הוא דהכל קיום א' דאכילת מרור, אלא דמצוה מן המובחר דקיום זה לדעת הלל הוא בכריכה. ולכן הקשה הר"ן ע"ז איך אמרו בגמ' דעבדינן בזה"ז זכר למקדש כהלל, הרי גם להלל אין הכריכה אלא מצוה מן המובחר. אמנם התוס' דייקו ולא כ' דלהלל הוי הכריכה מצוה מן המובחר, אלא סבירא להו דלהלל מלבד מצות מרור איכא קיום נוסף דכריכה, ולכן בדיעבד יצא י"ח במצות מרור, אבל מצות כריכה לא קיים כלל. ומובן מה דעבדינן בזה"ז זכר לקיום זה דכריכה לדעת הלל.

ועד"ז יש לבאר השינוי בסגנון קושית התוס' וסגנון הר"ן (ור"ד), דבתוס' הק' "דילמא שאני הכא דגלי קרא", אמנם בר"ן הק' "שאני הכא דמצותן בכך וכמצוה א' דמי", דלדעת התוס' אין הכריכה אופן קיום מצות מרור לדעת הלל אלא הוא גילוי קרא מיוחד דאיכא קיום נוסף, משא"כ להר"ן להלל זהו אופן קיום מצות מרור. ואפשר לפרש עפ"ז ל' התוס' "כיון שצריך לעשות מדרבנן מצות כריכה כהלל", ולא כתבו "מצות מרור", שהרי לדעתם בזה"ז דמוכרחים לאכול מצה לחוד ומרור לחוד הרי כבר יצא י"ח מרור, אמנם הקיום הנוסף לדעת הלל דכריכה עדיין לא יצא י"ח כלל, ולכן הוי הכריכה בזה"ז "דרבנן ודרבנן" ולא כתבו שאינו אלא זכר בעלמא. ובזה א"ש דברי הרא"ש דמסגנון לשונו בסוגיין מבואר דס"ל דאין הכורך בזה"ז לדעת הלל רק זכר בעלמא, אמנם להלן כ' דאין הכורך אלא זכר בעלמא, דכוונתו שם הוא דלדעת הלל בזה"ז כבר יצא י"ח מרור באכילת מרור לחוד, ועכשיו אינו עושה אלא זכר לקיום הנוסף דכריכה, וזהו ל' הרא"ש "והויא מרור דרבנן וכריכה דרבנן" (כנ"ל לתוס').

ח. והשתא מובן דברי הפמ"ג דלשיטת התוס' אין הכריכה רק זכר בעלמא, דלכ' הרי שיטת התוס' הוא דלהלל כבר יצא במה שאכל מרור לחוד וא"כ ע"כ דהוא רק זכר, אמנם כנ"ל כ"ז לענין קיום מצות מרור, אמנם הכריכה שאח"ז הוא קיום נוסף לדעת הלל, וקיום זה הוי אפי' בזה"ז, וכמו שמפרש הפמ"ג דס"ל להתוס' (בפרט זה) כדעת הרמב"ם דאין בכריכה אלא מצה ומרור. אמנם לאידך מובן לפי מהלכו של הפמ"ג בהתוס' דבזה"ז אינו יוצא י"ח מרור לדעת הלל בהכריכה, דכבר יצא באכילת מרור לחוד, ואין הכריכה אלא זכר להקיום הנוסף ד"מצות ומרורים". וי"ל דזהו כוונת הרבי במ"ש בההגדה דהפמ"ג "הוא לשיטתו שבזה"ז גם להלל יוצא י"ח מרור כשאוכלו בפ"ע. וא"כ לא הוי אלא לזכר", הגם דלכ' בסיום דבריו ס"ל להפמ"ג שאינו זכר בעלמא כשיטת הב"ח, אמנם כנ"ל מוכרחים לפרש דכוונת הפמ"ג דגם להלל כבר יצא י"ח מרור, שהרי כ' דבריו בשיטת התוס' דלהלל יצא (בדיעבד) י"ח מרור באכילתו לחוד, וא"כ ע"כ דכוונתו, דבזמן שביהמ"ק קיים הי' בהכריכה ב' קיומים להלל, דיצא בזה עיקר חובת מרור, וממילא אית בזה גם הקיום דכריכה, אבל בזה"ז דכבר יצא י"ח מרור אין הכריכה אלא זכר לקיום הנוסף שבכריכה ואינה שייכת לעיקר מצות מרור כלל. ויוצא עפ"ז, דלדעת הפמ"ג אין הכורך רק זכר בעלמא כדעת הב"ח דס"ל דכיון דליכא פסח הוי כל הכורך רק קיום ד"זכר למקדש", וע"ד דברי הגרי"ז הידועים לגבי ספה"ע בזה"ז ד"אמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא" (מנחות סו,א), דלאמימר אין כאן תקנת ספה"ע מדרבנן בזה"ז, אלא כל קיומו אינו אלא לעשות זכר למקדש (וכדדרשינן בגמ' סוכה מא,א). אלא לדעת הפמ"ג לפי שיטת התוס' כבר יצא עיקר חובת מרור, אלא דאיכא בזה"ז מצוה דרבנן זכר לכריכה, שהרי המצוה הנוספת דכריכה א"א לקיים אלא ביחד עם עיקר מצות מרור ומצה, ובזה"ז שכבר קיים עיקר מצות מרור, הוי הכריכה זכר לזמן שביהמ"ק קיים. וככל משנ"ת י"ל ג"כ בדעת הרמב"ם בהל' חו"מ, ועי' בארוכה בס' שבח פסח שכבר כ' דדברי הרמב"ם מתאימים לדברי התוס' וביאר הדברים בפרטיות. אלא דהוא כ' כן לפי דרכו דהן התוס' והן הרמב"ם ס"ל דכיון דלהלל אין הכריכה אלא לכתחילה, נמצא דבזה"ז שכבר אכל מרור בלחוד הוי רק קיום דזכר למקדש (כדעת הב"ח), ועפמשנ"ת בארוכה מובן דאינו כן, אלא הוי קיום דכריכה מדרבנן. ועפ"ז יובן ג"כ מה שמבואר לכ' בל' הרמב"ן ור"ן דבזה"ז הוי הכריכה לדעת הלל רק זכר למקדש, הגם דס"ל דבזמן שביהמ"ק קיים הי' הכריכה לעיכובא לדעתו, וא"כ גם בזה"ז נימא כן (מדרבנן), אמנם י"ל דלשיטתם הכריכה בזמן שביהמ"ק קיים הי' פסח מצה ומרור, והרי נת' דסבירא להו דהכריכה אינו קיום נוסף, אלא זהו אופן קיום מצוות אלו, וא"כ אין לומר דבזה"ז דליכא פסח עדיין איכא הקיום דכריכה במצה ומרור, לכן כתבו דבזה"ז דליכא פסח אין הקיום אלא זכר למקדש.

ט. אמנם אין כן שיטת אדה"ז. דלשיטתו גם בזה"ז יוצא י"ח בעיקר מצות מרור להלל בהכריכה. ובביאור הדברים נראה, דכבר נת' דאיכא ב' קיומים, עצם מצות אכילת מרור וקיום נוסף דכריכה. אמנם נראה לומר עוד דלדעת הלל נאמרו תרי מילי במצות כריכה, דין כריכה שעצם קיומו הוא הכריכה דפסח מצה ומרור דילפינן מ"על מצות ומרורים יאכלוהו", ומצות הכריכה בזה אינה שעצם מצות אכילת מרור טעונה כריכה אלא הוי קיום נוסף דכריכה, כנ"ל. אמנם גם לגבי עצם מצות אכילת מרור נאמרה לדעת הלל דאינו אוכלו בפ"ע אלא אוכלו ביחד עם שאר מצוות הלילה, דזהו דגלי קרא הכא לגבי מצוות מרור דיהא קיומו עם שאר מצוות הלילה ולא "זה בפ"ע וזה בפ"ע". וית' עפ"ז היטב דברי ר' יוחנן בגמ' דקאמר דפליגי רבנן על הלל וס"ל דמצוות מבטלות זא"ז, "אמר ר"י חולקין עליו חביריו על הלל דתניא יכול יהא כורכן בבת אחת ואוכלן כדרך שהלל אוכלן ת"ל על מצות ומרורים יאכלהו אפי' זה בפ"ע וזה בפ"ע", והרי שפיר הק' עליו ר"א "אי הכי מאי אפי'", וי"ל דלר"י דעת הלל שהי' כורכן הוא דמלבד עצם מצות אכילת מרור ילפינן דאיכא קיום נוסף דכריכה, וע"ז הביא ר"י מברייתא דפליגי רבנן עליו ואמרו דא"א דיהא קיום נוסף דכריכה, דממש"נ "יאכלוהו" מבואר דמצד עצם מצות אכילת מרור לא נאמרה שצ"ל בכריכה דוקא, אלא אפי' זה בפ"ע וזה בפ"ע, וא"כ כיון שמצד עצם מצות מרור קיומו הוא גם כשאוכלו בפ"ע, הרי ממילא ליכא למימר דקיום מצות מרור יהא באופן שיקיים ג"כ מצות הכריכה, שהרי מצוות מבטלות זא"ז, וצריך לאכול תחילה מצה בלחוד ומרור בלחוד לעצם מצותם. אמנם רב אשי מפרש דלדעת הלל גלי קרא דגם מצד עצם מצות מרור נאמרה שצריך לאכלו בכריכה עם שאר מצוות הלילה ולא בפ"ע, וזהו מה דמפרש מאי דקאמרי רבנן "יכול לא יצא בהו ידי חובתו אלא אם כן כורכן בבת אחת ואוכלן כדרך שהלל אוכלן", היינו דלדעת הלל אי"ז רק קיום נוסף, אלא כן הוא עצם קיום מצות מרור בכריכה, ופליגי רבנן ע"ז וס"ל דילפינן מ"יאכלוהו" דלא בעי כריכה לעצם מצות מרור. ומתפרש עד"ז היטב דברי התוס' דהקשה "דילמא שאני הכא דגלי קרא", היינו דשאני הכא דבמש"נ "על מצות ומרורים יאכלוהו" הוי זה גילוי מילתא על עצם מצות מרור שיהא קיומו בכריכה. דהנה אם נפרש כוונת התוס' דשאני הכא דאמרה תורה דאיכא בנוסף למצות מרור קיום מיוחד דכריכה (וכנ"ל לדעת הפמ"ג), עדיין צ"ע שהרי כיון דהוי ב' קיומים נפרדים הרי בזה עצמו שמקיים חיוב מצות מרור מצ"ע באופן דקיום מצות כורך, ה"ז ראי' דאין מצוות מבטלות זא"ז, דאל"כ איך אפשר לקיים שניהם ביחד? אלא י"ל דכוונתם דלדעת הלל גילוי הקרא הוא דעצם מצות אכילת מרור יהא בכריכה (ולא רק דין נוסף דכריכה), וזהו שהקשו דא"כ לא שייך לכאן ענין מצוות מבטלות זא"ז.

אלא דלדעת התוס' מה שנכלל בה"גילוי קרא" דגם עצם מצות מרור לא יהא בפ"ע, אי"ז לעיכובא לעצם קיומו, ויצא עיקר חובת מרור גם אי אכלו כ"א בפ"ע אלא שלא קיים מצות כריכה. אמנם דעת הרמב"ן דלהלל הוי הכריכה לעיכובא. ולכ' אפשר לפרש שיטתו כמ"ש לעיל בדיוק ל' הר"ן שכ' דלדעת התוס' הוי הכריכה קיום מצות מרור מן המובחר, והקשה דמשום זה לחוד לא בעינן למיעבד זכר, דכ"ז לשיטתו דס"ל דאיכא רק עצם מצות אכילת מרור ובזה פליגי הלל ורבנן אי צ"ל בכריכה או בלחוד, וליכא קיום נוסף דכריכה כדעת התוס' (כנ"ל בארוכה). ועד"ז לכ' הוא דעת הרמב"ן דס"ל דהכריכה הוא לעיכובא, משום דס"ל דלדעת הלל כן הוא קיום עצם מצות מרור. אולם יעויין היטב בדברי הרמב"ן במלחמות דהקשה כמה קושיות על דברי בעה"מ דס"ל כשיטת התוס' דלהלל אין הכריכה אלא לכתחילה (ורק בכמה פרטים מפרש ע"ד רש"י וכו' עיי"ש), אמנם לא הקשה עליו כהר"ן דמשום לכתחילה לחוד לא בעינן למעבד זכר, וכן אין בדבריו כל' הר"ן דלהבעה"מ אין הכריכה לדעת הלל אלא "מצוה מן המובחר". ואפ"ל בביאור שיטת הרמב"ן ע"ד דעת התוס', דאה"נ דהוי הכריכה קיום נוסף מלבד עצם מצות מרור, אמנם גילוי הקרא "דעל מצות ומרורים יאכלוהו" הוא דגם עצם מצות מרור צריך להיות בכריכה ביחד עם שאר מצוות הלילה ולא בפ"ע, אלא דלשיטת הרמב"ן הוי זה לעיכובא בעצם מצות מרור לדעת הלל (ויש להאריך עוד בדעת הרמב"ן ע"פ מ"ש בפי' עה"ת עה"פ "על מצות ומרורים יאכלוהו).

ויש לפרש עפ"ז מה דמשמע מדברי התוס' דלהלל הוי הכריכה בזה"ז לצאת י"ח מרור ולא רק זכר בעלמא, דאין צריך לחדש דס"ל להתוס' כדעת הרמב"ם דאין הכריכה אלא מצה ומרור כדברי הפמ"ג, שהרי זה חידוש גדול לפרש התוס' כן דלא כדעת כל הראשונים מלבד הרמב"ם (כנ"ל שכ"כ הרבי בההגדה), והו"ל להתוס' לפרש זה. אלא כוונת התוס' הוא דבזמן שביהמ"ק קיים הי' הלל אוכל פסח מצה ומרור בכריכה שבזה הי' מקיים מלבד עצם המצוות פרטיות דפסח מצה ומרור גם הקיום הנוסף דכריכה שנלמד מעל מצות ומרורים יאכלוהו. אבל בזה"ז דליכא פסח, וא"א לקיים מצות הכריכה, מ"מ צריך לאכול מצה ומרור בכריכה משום דכן נאמרה גם לגבי עצם מצות אכילת מרור שלא יאכלנה בפ"ע אלא ביחד עם שאר מצוות הלילה דהיינו המצה בזה"ז. וכן יש לפרש מ"ש התוס' דלדעת הלל בזה"ז הוי הכריכה דמצה ומרור "דרבנן ודרבנן", דע"פ הנ"ל דהכריכה בזה"ז הוא מפאת גילוי הקרא שלא לאכול מרור בפ"ע ולא מפאת הקיום הנוסף דכריכה שהי' בזמן שביהמק קיים עם הפסח, י"ל דחלוק דין כריכה זו דאין גדר קיומה עצם חפצת ואכילת הכריכה, אלא גדרה הוא שנאמרה במצות מרור שלא יהא אכילתה בפ"ע אלא עם שאר מצוות הלילה. וא"כ לגבי הקיום דכריכה הרי לא נבעי שיהא המצה ג"כ ממצוות הלילה, דלא שנא אי איכא מצוה באכילת מצה מצד עצמה, דאי רק אוכל מצה מרור בכריכה הוי זה ממילא זכר לקיום מצות כריכה, וכדמפורש (לעיל ס"א) דעת הפר"ח דאפשר להפסיק בין על אכילת מצה להכורך. אמנם לגבי קיום מצות מרור בזה"ז דלדעת הלל נאמרה לאכלו בכריכה עם שאר מצוות הלילה, הרי צריך אכילת המצה להיות מצוה מצ"ע כדי שיוכל לקיים מצות המרור בכריכה עם מצות מצה שחייב בה מצ"ע. וזהו שכ' התוס' "דרבנן ודרבנן", דהיינו לא גבי דין כריכה מצ"ע, אלא דין כריכה שנאמרה בעצם מצות מרור לקיימה ביחד עם שאר מצוות הלילה, דלדעת הלל כדי שיוכל לקיים מצות מרור בכריכה בזה"ז תקנו מצות מצה מצ"ע ("דרבנן") ומצות מרור מצ"ע ("ודרבנן"), ואז קיומו לדעת הלל הוא כשאוכלו בכריכה.

ט. ועפכ"ז מיושב כל מה שהקשינו בדברי אדה"ז בשו"ע, ויומתק מאד דיוק לשונו. דמ"ש בסט"ו דהכריכה לדעת הלל הוא פסח מצה ומרור, איירי בעצם מצות הכריכה שנלמד מעל מצות וגו' דזהו קיום נוסף לעצם מצות אכילת מרור, וכדיוק ל' אדה"ז "לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו". ומ"ש בסי"ז דהכריכה לדעת הלל הוא רק במצה ומרור, וע"כ אנו כורכים לדעתו בזה"ז מצה ומרור, הכא איירי במצות הכריכה שנאמרה לגבי עצם מצות אכילת מרור דכיון דאיכא במצוות הלילה מצה ומרור הרי נאמרה בעצם מצות מרור שיאכלנו ביחד עם מצוות הלילה, והוי זה לעיכובא (כדעת הרמב"ן), ולכן חוזר אדה"ז לפרש מה הי' הלל עושה בזמן שביהמ"ק קיים דאי"ז אותו הקיום דאיירי בי' בסט"ז. וכן מובן מה שמדגיש בסי"ח "והן זה כזה" דזהו ממש ע"ד ל' התוס' "דרבנן ודרבנן", דכיון דאיירי לגבי זה"ז דהוי הכריכה מפאת עצם אכילת המרור שצ"ל ביחד עם שאר מצוות הלילה, ושלכן תיקנו מצוה נוספת דאכילת מצה כדי שיוכל לקיים כריכה זו, לכן כ' והן זה כזה דאיכא זה הן מצות מצה דרבנן והן מצות מרור דרבנן. ועד"ז מובן מה שלא כ' בסי"ט לגבי טיבול בחרוסת דטובל כיון דעכשיו הוא שבא לקיים לדעת הלל רק מצות מרור, דבאמת תיקנו לקיום הכריכה גם מצות מצה דרבנן ואינה רק קיום מרור לחוד, כנ"ל. ועד"ז מ"ש בס"כ דאי"צ הסיבה כיון שאוכלין בה מרור, ולא כ' דזהו קיום מצות מרור, כיון דתיקנו גם מצות מצה להכריכה. ונמצא מבואר מכ"ז דהחידוש דדעת אדה"ז הוא לא רק דלא ס"ל כדעת הב"ח דהוי הכריכה בזה"ז רק קיום דזכר בעלמא, אלא לא ס"ל ג"כ כדעת הפמ"ג דהוי הכריכה בזה"ז מפאת דין הנוסף דכריכה, אלא ס"ל דהוי קיום מצות מרור מדרבנן לדעת הלל. ויומתק, שלכן הביא הרבי בההגדה דעת הפמ"ג בההגדה ושלל דאין כן דעת אדה"ז, כיון דביסוד הדבר דאיכא תרי קיומים ס"ל הכי גם הפמ"ג, אלא שלשיטתו לא נאמרה לדעת הלל דין כריכה גם בעצם מצות מרור.

ועכשיו יומתק מאד מ"ש הרבי בהגדה ובהדגשה "נמצא יש עליו, בזמה"ז, חיוב מצה שני מדרבנן, לדעת הלל", כיון דלדעת אדה"ז הגם דכל גדר הכריכה הוא רק לצאת י"ח מרור להלל בזה"ז, אמנם כנ"ל בארוכה כדי שיוכל לקיים מצות המרור בכריכה עם מצות מצה דלילה זה תיקנו עוד חיוב שני לאכול מצה. ומסולק ממילא בדיוק ל' הרבי קושית הפר"ח מדוע אסור להפסיק בין ברכת על אכילת מצה לכורך. וכן מובן מאד מ"ש הרבי "י"ל כן - כמו שאני כורך המרור ואיני אוכלו עתה בפ"ע, כן - עשה הלל, לכרוך המרור. - ובפרט, שלשיטת אדה"ז, הכורך עיקרו בא בשביל חובת אכילת מרור". דהיינו כנ"ל דאף דאין הכריכה בזה"ז כהכריכה שעשה הלל בזמן שביהמ"ק קיים, דאז נכלל בהכריכה ב' קיומים, מפאת עצם מצות אכילת מרור וקיום הנוסף דכריכה, אמנם גם בזה"ז איכא בהכריכה קיום מצות מרור דרבנן שלדעת הלל צ"ל בכריכה דיסוד הדין שאינו אוכלו בפ"ע אלא ביחד עם שאר מצוות הלילה. ועוד יש להאריך הרבה בכ"ז בשיטות הראשונים שהובאו לעיל ובשאר שיטות הראשונים בזה ובדיוק ל' הרבי בההגדה

(From קובץ הערות וביאורים - י"א ניסן תשס"ו - published by Yeshiva Oholei Torah in Crown Heights)

I apologize for creating such long paragraphs, whereas in the original it was broken up into much smaller ones. It was done in the interest of space. I also have not learned the entire shtikkel yet, so please - no kashes.

Saturday, March 27, 2010

Hide your sons this Bain Haz'manim...

If your son didn't come home from Yeshiva for Pesach - for whatever reason - or if you live in Israel and he has off these days, make sure he's not at one of these hangouts called Yeshivas Bein Haz'manin, which is actually a wicked plot to 'chap bachurim' to Chabad. This "Yeshivah" is run by a recent convert to Chabad who's really miserable for being "farchapt" and wants to share his misery with other unsuspecting bachurim. During the year he suffices with shiurim once or twice a week and farbrengens on Chabad holidays, but during Bein Haz'manim he goes all out and works all month on these boys, snaring them in his web all day all Bein Haz'manim long. There the young bachur is introduced to the evils of Chabad לדורותיה, which we all know is rotten to the core. He may think that only Toras Chabad offers this level of learning and understanding when it comes to learning about Der Eybershter, something he doesn't get at home or in yeshivah, but it's all part of the plan to brainwash him and turn him into a mindless Chabad robot who will worship their leader, r"l. It's all a big lie! Look at how many innocent young'uns, who know no better, are caught in the web of Chabad deceit! Please, if you know any of these boys tell their parents and their Rebbes, before it's too late!








Monday, March 22, 2010

a voice in the wilderness



Any sane person who looks at some of the acceptance policies of some of today's schools cannot help but wonder: where do these people get the gall to act like this? Whom do they think they're making proud and what goal are they accomplishing? Of course there should be basic standards, but to dig as far and as deep as some of these schools do is nothing short of ridiculous! The video playing above shows a conversation that took place in the home of Reb Aron Leib Shteinman, zg"z, several years ago. The man with no hat and the white beard - RALS's MaSHBaK - has since passed on at an early age. There are two very important things happening here. One is the total disregard for what they call Daas Teyreh, and the other is that the people leading the way are intellectual midgets, to say the least. The fact that they find his words amusing and basically don't take him seriously shows us what kind of prison many of the Litvishe Gedolim are in. I'm talking about the guys asking the questions, not RALS, cholileh.

Reb Aron Leib seems to be the last remaining voice of sanity in that world, and we need to cherish that voice. We saw this happen in Lakewood, and he - among others - demanded that no other schools open until those children who are without a school - for some of these same insane reasons - are made arrangements for. I doubt many of you have seen him so aggravated over the plight of Jewish Children who are scorned by a bunch of no-goodniks, and that's probably what throws these guys so off guard.The lack of derech eretz Sorotzkin displays when he answers back by saying "it's a choshu've yungerman," is astounding to me, even after having seen the fiasco we showed you that took place at Rav Elyashiv's house, when some guy was talking about tznius rules and accepting yungeleit in kolel וכיוצ"ב. It's as if he's telling RAL "who are you to say that about a "choshuver yungerman...," watch your language! Utilizing the Brisker Rov and using him and his children to prove his point is priceless, צו באלעקן די פינגער. Will this video clip bring much-neede change to the selection process that goes in some schools? Stay tuned...

Here's a Hebrew transcript of the conversation...

Sunday, March 21, 2010

אבי נישט ווי די חסידים


The Rav, Reb Aron Soloveitchik and others at the Streits's bakery. RAS was the Rav HaMachshir there for many years, a position I believe his son inherited from him. Reb Aron's the one with the white coat and big smile, sans beard and peyos of later years. I wonder why he chose the peyos look and his older brother didn't...


The ad you see here was published in last week's 5Towns Jewish Times which I picked up for free at a box in Boro Park on Monday after taking the train to the DMV in Brighton Beach because of a suspended driver's license I got for not paying a naarishe ticket for "Improper Cellphone Use." I wasted half a day there because I didn't know I could just walk up to the Traffic Violations Bureau instead of waiting on that long line for a ticket, waiting for your number to be called, and then be told to go to the TVB line at the back of the building... But wait, there's more! The woman told me to go to the line and just pay it, but you can't JUST pay a ticket either. You need to plead guilty on the ticket and then go to the judge in one of the rooms. You can still pay the suspension fine, post a 40 dollar cash bond, plead not guilty, have a hearing and come back another time, but who wants to do that? Especially if you wasted half a day already! You hand the clerk the ticket, she enters it in the system, the judge calls you and asks you how you plead, you tell him guilty, he tells you how much and you need to go back to line 2, which is the "after-hearing line," where you pay the ticket. I almost had a heart attack when they told me that they could not read my credit card, but I found another one with some cash left on it...

In any case - now that you know that we can get to the issue at hand. In a way this one's for Not Brisk... I know this isn't the point of the picture, but rather the Streit's company and some advertising firm was behind this, but still, the idea behind it stands. The idea of chas vesholom not doing anything extra, even at a time like the Pesach sedorim, ticks off even understanding people like myself, even if the ones that don't do it are great scholars. You'll excuse me if I go out on a limb here, but this seems like the classic Litvishe derech of knowing exactly what to do and never needing to go the extra mile for Torah. They always know what G-d wants by just sticking to the book. Cold. I know what you're saying, how Shulchan Aruch is all that's needed and how kol hamosif gorea, yet we pick and choose when and how to do it. But there always the idea when it came to pesach that we do more than is expected - it's tradition, as Tevye would say. Streit's is mighty fine matzoh, I'm sure, but it seems to me to be a b'dieved, not something that a manhig of a large tzibbur of yidden who look up to him should be using for the sedorim, if that was the case.

Which is why the title of this thread is what it is. It seems to me that there are multitudes of Jews that make sure never to G-d forbid do anything like the chassidim, the frummies, do. Never drink or eat cholov yisroel, never wear a sheitel, wear a colorful tallis and make sure never to cover your head with it, wear a ring and no yarmulke at work, and never, never, never eat hand matzoh, even if it kills you not to. Oh, and make sure not to pay more than 40 bucks for a set of daled minim. They have good excuses, never mind. The sheitel looks much better than your own hair, so they're actually more tzanuah than you with her uncovered head. In Germany they didn't wear yarmulkes to work etc., In the 30s through the 60s all frum Jews went mixed swimming, there was no cholov yisroel when he was growing up, so why should he be a hypocrite or better than his father, and the list goes on. The same with the matzoh; machines do a much better job they say, and despite the 25,000 Pesach vacations they have no money to pay 20+ dollars a pound for matzoh to those darned frummies anyway... It would be OK if the masses did it, but to see a man of that stature do it irks me, I'm sorry to say.

Saturday, March 20, 2010

Insecurity in Modi'in Illit



It seems an innocent little ad announcing shiurim in chassidus in a library that does just that got some poor zhlob into a lotta trouble. He now needs to part with 5000 NIS, right at the time that he needs it most, a knas he needs to pay for displaying "inappropriate content" in his paper. That's right, a shiurim announcement is inappropriate in the convoluted eyes of these people in the Occupied Territories that are Modi'in. I would think with Lubavitch being so מחוץ למחנה as some of you would put it, that they'd take the money from the ads and laugh all the way to the bank. After all, who would go to a shiur made by a bunch of loonies, right? It seems that the crime was that they withheld the ad from the censors who review every issue with a fine-tooth comb. At first they threatened to ban the paper completely, in the end they "settled" on a 5,000 shekel fine. These people just crack me up.

Tuesday, March 16, 2010

Not Brisk's last will and testament



(Guest Post by the blogger formerly known as Not Brisk)

I am to indebted to Reb Hirshel for giving me this opportunity to speak to such a diverse oylam; Satmarers, Stoliners, Bney Torah and a couple of Lubavitcher and Hungarain nuch shlepers/ tag-along. After all, this forum was the inspiration for my late humble blog and it is apropos that I bid my farewell over here. Obviously, the JBlogosphere, which is somewhat reflective of real life – is biased against Chabad and Torah Jews. I tried to mimic Tzig’s unique style, failed, and developed one of my own. Did I accomplish anything? Do the haters view Haredim in a different light? Who knows, mir darfen tuhn, mir darfen nisht uftun.

As a Snag who was taught to talk about himself and his accomplishments, I must say that overall my blog was a successful endeavour and my readership kept on increasing, got a lot of “hits” and even had received an occasional comment that actually spoke to der zach. So why did I stop? A variety of reasons, some personal and some that are obvious. I regretted revealing a lot of information that is normally said behind closed doors on Rechov Peres to a hand-picked crowd of people with good heads, money and family connections. Similarly, the world of Reb Leib, Reb Shmuel Charkover and the other talmidim of the Mashgiach should not be plastered on the web. If you really want to see Reb Leib’s introduction to the first HaTvunah, you can read it yourself on Hebrewbooks.

I want to make it clear that I don’t regret, chalilah, anything I wrote about the Rationalists and particularly the so-called leaders of Modern Orthodoxy. There is no doubt in my mind that they are the intellectual heirs of the Hellenists and they are out to destroy the nekudah pnimyus of the yid. The words of the Chosid Yayvetz that Maran often quotes, that the oyphgeklerter all shmad zich in 1492, ring true these days as well, והבן כי קצרתי. I repeatedly pointed out that Natan Slifkin thinks that Torah doesn’t contain anything that humans can’t understand, chalilah, and is an outright denier of pniymyus HaTorah. I also expressed dismay that Mr. Harry Marlyes can wake up every morning and spend hours cutting and pasting articles from Der Sturmer וכו' וכו'.

As of late, Not Brisker Yeshivish started attacking Chabad. How was I able to attack the Tzig when he helped my blog out so much? Maybe it was the indoctrination to hate Chabad even after we eat at their tables and break bread with them when we are stranded in yehupitz? I myself don’t know. Regardless, the Chabad material attracted many people that are mikusher to the Rebbe. Did I realize that in other five years the whole blog might become a Chabad blog? Once again, I don’t know.

I would like to thank all of my readers and especially those who commented. I enjoyed it while it lasted and I hope that many of you did to. I understand that I offended many people and often spoke harshly. I humbly ask forgiveness from all of you and please be moichel me b'peh mohley.

--
Not Brisk

http://briskyeshivish.blogspot.com/

Sunday, March 14, 2010

As if from heaven...


א "מיטגעמאכטער" איד, בלע"ז

You know me, I wear my emotions on my sleeve. I tell you some of what's on my mind, just like I told you how I feel about the no hespedim minhag in Lubavitch. You guys are like family to me, or maybe even more than family. I doubt I tell my family as much as I tell you. Anyway, so today after Krias HaTeyreh, while the announcements are dragging on, a yungerman tells me how he once was at a levaya in KJ, where in the pouring rain the hespedim were dragging on and on. He's a paramedic who works for the KJ Hatzoloh and he was assigned the levaya by his employer. The levaya was not for some RaSHKeBeHaG, but you wouldn't know it from the way they were giving out hespedim like they were kibbudim at a bris... On and on they wept, all the while the women were outside in a driving rainstorm. After a while the medic realized that an elderly woman was about to faint. He did what he had to do and "made an end" to the shindig like only he could. I see that as an answer to my question of why there are no hespedim or stam reyd for a niftar in Chabad today. I'm sure it'll bother be at the next levaya, may there not be any, but for now I have a shtikkel "nechomoh."

Friday, March 12, 2010

Maybe it's me...


(Chosson saying al cheit BeYom HaChasunah.) Mottel's blog

Maybe I am too sensitive, but that's what makes me the person I am. It's not the most perfect makeup of a person ever created but it's a lot better than some of the other nasty, bitter, unkind and rude creations out there on G-d's green earth. Maybe I do owe RYGB an apology, especially after he opened his home to me, albeit only for some watermelon on a Shabbos afternoon. Maybe it was the fact that his comment came at the heels of the other ones who were poking and prodding at the Rosh's time of grief and sorrow. I know RYG is a great, warm-hearted guy, so to him I'll definitely apologize. As far as the other nosey bodies who couldn't help but ask if he's Lubavitch, his wife, his kids, how much? All I can say is get a life, a life of your own, that is, not based on other people's ups and downs, but based on your doings and accomplishments. Yes, people can make life's changes 50 years ago and still stand by their decisions, even if some of the circumstances have changed.

Oh, and I attended another non-hesped levaya today. I think the rules need to be changed, Lubavitchers. There's No time to mourn, and people want and need to be inspired. The Rosh did it in a very non-hesped way, why can't it be done other niftorim as well?!


Oh! and for your Shabbos table; a mayseh with the Modzitzer Rebbe and Reb Chaim Ayzer zt"l about kashes affen eybershten..

Thursday, March 11, 2010

Meanwhile... at Hazon Ish 5 -----




Shimon Peres
- Nesi Medinat Yisrael - visited Bnei Beraq yesterday and saw the sights. Some zealots weren't happy and poured oil on some roads to deter the cars of his motorcade, but that did a lot of good... not. He was shown the Ponovizher Yeshivah and spoke to the Roshei Yeshivah as well as to some bachurim there, visited a software company ( I guess to disprove the myth that Charedim don't work ) and then participated in a big reception in his honor hosted by the Mayor of Bnei Beraq, Yaakov Asher. You may or may not know that Mr. Peres/Perski is a close relative to Reb Isser Zalman Meltzer, zt"l, by way of his zeide Reb Zvi Meltzer. He's also an eynikel of Der Heiliker Reb Chaim Valozhiner, zt"l. IIRC Reb Zvi was the shver of Maran, no? (No. Maran was an eydem by RIZM's sister, not brother - HT) There are several to the story here, not that this is the first time that a President of the State of Israel visited a Yeshivah. There's - of course - the Lubavitch angle, where Lubavitch gets bashed for hosting Zalmen Shazar and here besides for a few zealots we see and hear no outcry, other than from the usual zealots in Willy and Me'shorim.



We know that the Chazon Ish zt"l met with DBG, but that was to stop a gezeiroh of giyus banos. Here there is no major issue hovering over the heads of the frum populace in Israel. At least not that I know of. We also see that Peres met Reb Aron Leib (Steinman) but not, say, Reb Chaim Kanievski or Reb Michel Yuda Lefkowitz. I figure there's a cheshbon to that too. Maybe they figured he's an easy going guy, and he would make the best impression on Peres. Maybe the other wouldn't hear of meeting with him, especially since it was basically a photo-op for SP, or maybe he needed to get out of the house as per the doctor's orders. He's no spring chicken anymore. I'm not Reb Aron Leib's lawyer, nor does he need a lawyer for his deeds, he fends for himself very well, b"h, even without the (Israeli) Yated vouching for him. So what was he thinking when he agreed to see him? I do not know. But we now can agree that some of the big taynes against Lubavitch are falling apart at the non-existent seams. They were nothing more than hot air. Despite the fact that maybe they're taking advantage of him in his old age.



My only question is: Will the excuses be made like they were when Reb Yoel Kahan visited him? is it better or worse than the Reb Yoel visit was, since people will now think that Chabad is OK, whereas they'll never think that being a Porek Ol is acceptable? Is Reb Yoel Kahan really worse than Shimon Peres, a man who never put on Rabbeinu Tam's tefillin in his life? But come to think of it, we never actually see Reb Aron Leib and the President making eye contact, so maybe there really was no visit after all... I think we can all agree that we need to make compromises sometimes when the situation calls for it, even if the zealots - who very often either have no needs or need no money, like Satmar, which is totally self-sufficient - would like it otherwise. Actually, if the zealots had nothing to condemn would they still be "zealots?" don't they thrive and survive on the acts of others that they so despise? Is it not crucial to their very existence? Living in a medinah that supports Torah institutions and allows for those that learn to go about life without worries does call for a grain of Hakoras haTov every once in a while, even if doing that is a tad uncomfortable, and even if they may have all the wrong reasons in mind when they do hand out the cash.

Wednesday, March 10, 2010

אוי לנו מעלבונה של תורה


דער ראש המדינה הטמאה - דער באקאנטע פורק עול און מתגרה באומות שמעון פרס מיט דער נשיא פון די פאניעוויזשער ישיבה הרב אליעזר הכהן כהנמן, אן אייניקל פון דער גרינדער פון די ישיבה הרב יוסף שלמה הכהן כהנמן זצ"ל

תורה תורה חגרי שק


דבר ה' בזה

העמידו צלם בהיכל

גורו לכם מיום הדין

!אהה

די פאלגענדע ווערטער שרייב איך אלץ א "פאבליק סערוויס" פאר די אידישע צייטונגן און וועבזייטלעך וועלן ווילן שרייבן דברי קנאות און מחאה אויף די נידערטעכטיגע מעשה אשר לא יעשה וואס איז היינט פארגעקומען אין די א.ג. "מבצר התורה" - די פאניעוויזשער ישיבה אין בני ברק: נישט אומזינסט האט דער הייליקער רבי חיים בריסקער זצוקללה"ה געזאגט אז "רובם ככולם פון די ליטווישע רבנים זענען חשוד אויף השכלה." כהנמן'ס זיידע האט שוין אנגעהייבען די "טראדיציע" פון מכבד זיין די ראשי מדינה הטמאה און זייערע א.ג. רבנים מטעם: הרצוג, אונטרמאן וסייעתם. אבער ס'שוין לאנג נישט געווען אזא חילול השם ווי דעם היינטיקן טאג, ווען מ'האט מכבד געווען דער נשיא המרידה במלכות שמים מיט א גוט שטיקל ביטול תורה און נאך ערגער. מ'האט מחנך געווען גאנץ בני ברק אז נישט תורה איז דער עיקר און די איינציקער שאיפה פון א אידן, נאר שררה און אפשר נאך פריקת עול איז בעסער און מער כדאי. זיי גיט מען כבוד, אפילו אין א מקום תורה. די וואס זענען שולדיג אויף דאס מארגן זיין זענען עתיד ליתן את הדין, סיי פאר'ן ביטול תורה און סיי פאר'ן חילול השם. מ'האט מיט דעם חרוב געמאכט איבער 60 יאר פון לימוד התורה מתוך הדחק און מתוך מסירות נפש, און אויף דעם איז תשובה נישט מכפר, נאר א גוט שטיקל גיהנם וועט אפוואשן דעם זינד. צוליב דעם אז ער שטאמט פון תלמידי וואלאזשין ויוצאי ליטא איז דער "אסור להסתכל" מער נישט נוגע?!



הנה, ניגש להבחור'ציק הזה


שלום, קוראים לי שמעון



שלום, שמעון, אני ירוחם מרחוב הרב שך


דער בחור זיצט נאך ווייטער מיט'ן פינגער אויפ'ן פלאץ און לערנט בהתמדה רבה


ער קען זיך שוין נישט איינהאלטן - ער מוז שוין זעהן וואס דא טוט זיך

.........איי, געוואלד! די ביטול תורה

Tuesday, March 9, 2010

א מעשה מיט א הונגער



All this talk about Rav Elyashiv and the Jerusalem Kano'im got some of the readers going here, despite me not being here as often as I should and used to. Somehow the legend of Reb Hirsh Peysakh and the death of two children of famine/malnutrition was brought up again, to prove that he was a kano'i after all, despite him being a long time member of the Rabbanut HaRashit. One reader told me privately that RHPF somehow managed to avoid the wrath of the zealots and is OK in all circles today, despite his associations. It's as if after RAYHK there was no more room in the evil category for RHP, so had no choice but to accept him. I guess the fact that he wasn't buddy-buddy with all the big frei knakkers in Israel also helps, but that shouldn't have absolved him completely, not as far as zealots are concerned. I would imagine there are still those in Israel who would not step foot in Har Tzvi on Rechov Tzefania, but we can count those people on our fingers and toes. There's no gasp of the crowd were his name be mentioned by a Darshan like it would be if RAYHK's name was brought up.



So there. Another reader, a very proud non-Lubavitcher, sent me the link to the above page. I remember referencing the sefer a while back, maybe 2 years ago, but I'm not sure if it was the same letter and I can't be bothered searching the blog to see if it was. In any case, it seems like nothing's new as far as good ol' fashioned politics - it was then as it is now. The Hungarians were the cause of all the trouble then, and some would argue that the same could be said for today's day and age, both in Israel and in the Diaspora. They were the ones that made the most noise then and put RAYHK in the dustbin of history for most Haredim. I know, I'm a self-hating Hungarian, but so what? We all have that in us a little bit. So why did I choose the picture to illustrate my point, you ask? Well, if you look closely you can see that the headline is bogus. The picture is real, and so is the paper, maybe, anyway, but the story never happened. So too, BeNiden Didan, the characters are true, but the story we were fed - myself included, I heard that story in Spinka from the kanoyim there - may not be. Add to that the fact that I was sent this picture by a very faithful reader today, the SAME day as the letter posted here, and I could not resist posting it.

Monday, March 8, 2010

"השקדן"


מרן רבינו הגרי"ש שליט"א עם הוריו ז"ל

It seems like the Urim VeThumim is really one of us after all. A man who was born to a father and mother just like the rest of us! And his mother wore a sheitel (gasp!) I'm kidding, of course. We all knew that to be the case, but we had very few details about his life, other than the fact that he was the Leshem's eynikel, he sat and learned all day in a shtiebel in Meah Shearim and he was a member of the Beit Din haGadol of the Rabbanut, headquartered in the infamous Heichal Shlomo building. Only after retiring did we begin to hear about him - we outside the Holy Land, that is. Now, a new book, named השקדן, brings you a first glimpse into the formerly unknown life of Rav Yosef Sholom Elyashiv, who is in his 100th year and going strong, ohn ayin hoRah. No, this is not a hack job on Rav Elyashiv, I don't think there's anything really "juicy" in the book. But if you've lived in the dark and think that the Olam HaLitai veHayeshivot HaKedoshot is all one big happy family led by one Gadol HaDor who is all powerful and all are his subjects, then maybe there will be some news in the book - other than the family details, that is.

You might ask yourself, why then is Tzig profiling the book if not for the fact that he likes the juicy bits in the book?" The truth is I have yet to see the book. But all you need to know about is that a quasi ban was issued in the Israeli Yated - not to be confused with a newspaper of the same name in America, which has no connection to its Israeli counterpart - saying that al pi horoas HoRabbonim one should not buy the book. They have no signatures, not even photoshopped ones, but they ask you to trust them on this one... Don't buy the book, they say, it has no Haskomes and is full inaccuracies, they say. It seems like they're worried about the Chasam Sofer who warns against buying a book sans Haskomeh and they want to save you from burning for it... It's not clear to me which parts they consider inaccurate or untrue or not LeFi Kevodo, at least when it came to the MOAG we knew who was upset and what upset them. Here it's anybody's guess. I don't think they expect a biography of him NOT to mention his long stint in the Rabbanut even if they say that he did Tshuveh for it when he finally left. What follows here is an interview with the anonymous author of the book in the Israeli Sha'ah Tovah magazine. They say that Tuvia Rotberg of Tuvia's in Monsey is the man behind the book. (I expect a nice gift from Tuvia next time I'm in the store for the free plug he got here.)

Click on the images to enlarge. Many thanks to an anonymous reader.














The "ban"

Sunday, March 7, 2010

לכבודה של תורה

From Here

If you're from Boro Park or Flatbush you know the name Karfunkel. It seems like the brothers donated a new wing to Yeshivas Slabodka, named after the great Yeshivah in di Litta, but in name only. Slabodka is where the chassidishe bachurim who want something different go to. There they get a taste of Benei Beraq, complete with 7am shabbos morning davening and Litvaks with long peyos and such. Nothing like they've ever seen, really. They also have Reb Dov Landau, a Rosh Yeshiveh in the Litbvishe style, a tremendous lamdan, but one who comes from a very chassidishe/Rebbishe background. He can definitely relate to them and make them feel at home. Slabodka managed to get to the Karfunkels, from what I understand some of their kids went there, and they donated a new wing to the yeshivah, which was just dedicated. All the big-wigs came, all the Bnei Berakers that is, no major Yerushalayim presence it seems. They all came to pay their respects to the brothers and to the great Roshei Yeshivah who lead it.


A Spinker (Weiss) Eynikel, son of Reb Aizik Spinker, IIRC. It doesn't seem like they've met before, but the young man is not deterred, he's determined, despite the discomfort very apparent here. He'll make himself known to Karfunkel yet, whether he likes it or not.


This one takes the prize. The handshake, the beychel, the big smile. It's a homerun.


Dancing with the mechutonim...


The Spinker got to sit next to the Baalei Simchoh!

The Belzer himself couldn't make it, but he sent his trusted gabbai, Reb Shimen Volf Klein. Mr. K is obviously very amused by the Koved enjoys a good laugh with RSV.


Reb Nissim Karelitz - בכבודו ובעצמו - was matriach himself, נאר לכבודו של תורה despite his advanced age and state of health and Mr. K is humbled by the gesture. He really is.


יתגדל ויתקדש שמיה רבא....


Wednesday, March 3, 2010

Crass Snags


tattered book and toothache, Slonim

That's right. Some of you people have no class. All you can talk about when watching the heartbreaking hesped is whether or not he's Chabad, she was Chabad, were the kids Chabad. It's classless voyeurism, if you ask me. Not the video, but the dissecting of the family here. If YGB thinks that there's was anything but awe and respect and yes, bittul for the Rebbe when it came to his aunt, then he's a fool. I'm sorry to be offensive to him, we see other in the supermarket and he waives hello, so I hope I don't lose that when he reads this here. I think most of you would agree with me that a Rebbishe eynikel like her would not just forget about her roots just because her husband joined Lubavitch after they were married. Not that wasn't a Lubavitcher beforehand, but it wasn't all the way, he was learning by Reb Dovid in Brisk-Yerushalayim, not in Lubavitch. And I think we could all agree that even the Lubavitcher Rebbe was very supportive of the fact that she remembered and cultivated those roots and taught here children about their great zeides. What I don't fully understand is how the Slonimer Rebbe's son took a Litvak like that for a SIL when he could've had the best Slonimer bocher instead. But here I am, prying a bit and digging into their personal lives as well...

What we do need to know is her strong will, her countless acts of chesed, the fact that so many people cried like children when hearing of her passing - as if they lost a parent of their own. And a parent who could not say goodbye to because of her sudden passing. At a time like that you never forgive yourself for not giving a woman of her stature the respect she deserved. When she mussered you it was accepted with love, most likely because it was meant with love, for no ulterior motives. It wasn't because it made her look bad or anything like that. It would be most appropriate to focus on her attributes, not her loyalties, especially at a time like this. We can see that this is a terrible loss from the fact that her husband Reb Ezra, despite his gruff appearance and tough mannerism, now seems like a plag gufo again without his life's partner. As a husband you cry along with him because you know how at a loss you would be, chas vesholom... May the eibershter comfort all of her family and may they know only simcha and good news from here on in.