What we can learn

When he passed away at the age of 106, there was much that Reb Yudel Chitrick left for all of us to learn. Here was a man who never "retired" from learning and davening and gave of his time and energy to educate the young, even at 105. To quote his grandson R'Yossi Chitrick of Tzfas:

סבא נשם חסידות 24 שעות ביממה. השכים קום עוד בטרם זרחה החמה, למד שעתיים רצופות מאמרי חסידות והתפלל באריכות. מעבר ללימוד המעמיק בבוקר, הוא הקדיש שעות נוספות לשיעוריו הקבועים: ליקוטי תורה וספרי חסידות רבים.

כשייסד הרבי את תקנת לימוד הרמב"ם היומי הוא שאל היכן יוכל למצוא זמן ללימוד, וכחסיד שבטל לרבו עסק בלימוד הרמב"ם בלהט ובחיות.

את כל כולו הקדיש לחסידות. עם שיעור התניא היומי היה מתבונן בתפילה ובמשך כל היום היה עוסק, מתבונן ומתעמק באותו קטע.

סדר יומו בשבת קודש היה מופלא: קימה לפנות בוקר, שעות ארוכות למד חסידות ולאחר-מכן התפלל באריכות, לעיתים עד ל-3 אחר-הצהריים. אז היה יושב להתוועד.

הוא הרבה לדבר על חסידים שפונים אל הרבי בעניינים גשמיים, בעיקר בחג הסוכות. דבריו של אדמו"ר הזקן בתניא היומי על החסידים שביקשו על עניינים גשמיים העסיקו אותו לא מעט. "הבעיה היא לא כשמבקשים על דברים גשמיים', נהג לומר. "הבעיה היא שרק עניינים אלו מעסיקים אותם. חסיד צריך להיות מקושר לרבי, בראש ובראשונה. רק לאחר-מכן, מתוך העובדה שהחסיד מקושר לרבי, הוא מבקש גם על גשמיות. אבל לא מתחילים את הקשר עם הרבי בגשמיות".

What I remember most is him crying like a baby on Gimmel Tamuz 5754, crying that he'd lost his third Rebbe, crying that the world as he knew had come to a crossroads. He made the most of the next 11 and a half years, filling his time learning and davening. He figuratively had many lives, beginning in Russia, then in Montreal, and after his wife's passing starting anew in Crown Heights. The common denominator of all those "lives" was his devotion to Yiddishkeit, Chassidus, the Rebbe, and Tomchei Tmimim. He was an example of how we must try to live our lives.

?א רחמנות אף מאיר איטקין, מיט וועמען וועט ער איצטער לערנען